HE415–17תצוגה מקדימה של הסיפור
קאי ברוקס והצללים
בבוקר קאי עמד מול המראה וניסה לסדר את השיער. השיער קפץ לכל הכיוונים, אבל מה שבאמת הדאיג אותו היה שלילי, אחותו, עוד לא חזרה מהחורשה ליד בית הספר.
בהפסקה הוא סיפר ללוקאס ולקלואי על האור שראה בין העצים. קלואי שאלה מיד אם אולי זה שוקולד זוהר, ולוקאס צחק כל כך שכמעט נפל מהספסל.
שלושתם הלכו עד הגדר הנמוכה של החצר. מאחורי השיחים נצנץ משהו קטן, כמו כוכב שנפל לאדמה. קאי הושיט יד ומצא צמיד פנינים עם פנינה אחת זהובה.
פתאום נשמע קול עדין. "שלום, אני לונג," אמר הצמיד. "אני יכול לעזור למצוא את מי שהולך לאיבוד, אבל רק אם הולכים יחד." קאי ענד את הצמיד, והפנינה הזהובה האירה שביל קצר בין האקליפטוסים. בסוף השביל ישבה לילי על אבן, עם שריטה קטנה בברך וחיוך עייף. היא אמרה שאיבדה את הדרך כשחיפשה את הכרטיס שקאי רצה. קאי חיבק אותה חזק. קלואי נתנה לה קוביית שוקולד, ולוקאס אמר, "מצוין, עכשיו אפשר לחזור לפני שיעור חשבון." הצמיד הבהב, כאילו גם הוא צחק.
