HE611–13תצוגה מקדימה של הסיפור
סבתא רותי והלב הענק
ביום שישי אחר הצהריים הבית של סבתא רותי וסבא יצחק התמלא בריח של חלות ומרק. סבתא רותי אמרה: "היום נכין שולחן עם לב ענק." ראשונים הגיעו אפרים וחני, אחריהם הילה ואריק, ואז יוסף ואורית. כל אחד הביא קופסה, חיוך, וחיבוק גדול לסבא יצחק.
אחר כך נכנסו הנכדים בריצה: אוריה, דניאל יצחק, אלעד שמעון, מעיין ורות. מאחוריהם צחקו אליה, ענהאל, מוריה, נוה, הדס ועלמה.
פתאום ראו שהשולחן קצר מדי לכולם. נוה אמר בשקט: "אולי לא יהיה לי מקום." סבתא רותי קרצה ואמרה: "בלב שלנו תמיד יש מקום." כולם עזרו מיד. אוריה הביא כיסאות מהמרפסת, מעיין פרסה מפיות, ואלעד שמעון סידר כוסות. הדס ועלמה הניחו ציורים קטנים ליד כל צלחת.
סבא יצחק חיבר שני שולחנות, ודניאל יצחק קרא לזה "רכבת של שמחה". רות ואליה מחאו כפיים, וענהאל ומוריה שמו פרחים באגרטל. כשכולם ישבו, סבתא רותי הרימה כוס מיץ ענבים. "הסוד של בית גדול," אמרה, "הוא לא הקירות. הוא האנשים שאוהבים בו." וכולם ידעו שזה נכון.
