HE73תצוגה מקדימה של הסיפור
מי שאני ככה זה טוב:)
טררר.. נשמע קול הצלצול, עופרי חטף לי את הכדור ורצתי אחריו עד הכיתה. נועם ותהל נעמדו ליד הדלת, הם עצרו אותי... ידעתי שאני אחזור היום עצבנית הביתה.. בגללם ובגלל החבורה המטופשת שלהם. נועם התחילה לשאול ''נו שיראל, איפה היית? מה עשית..?''. עניתי בפשטות ,'' במגרש, שיחקתי כדורגל, למה?'' ''חחחח...'' תהל ונועם התחילו לצחוק עלי ופתאום בין רגע כל הבנות התחילו לצחוק איתם סביבי . התעצבנתי נורא ודחפתי את כל הבנות שהיו מלפני, וישבתי במקום רותחת מכעס.
חזרתי הביתה כעוסה, ושתקתי. לא סיפרתי להורים על מה שקרה היום בבית הספר, התחלתי להכין את שיעורי הבית, ולבסוף התעייפתי .. אחרי כמה זמן ניסיתי להתקשר ליניב , לשאול אותו עם הוא רוצה ללכת למגרש. אבל הוא לא ענה לי. ''נימאס לי מהילדה הזאת'' אמרתי, ואחרי כמה שניות אמא נכנסה לחדר ''שיראלוש, הכל בסדר מתוקה?'' היא שאלה. עניתי לה שכן ולאחר מכן נרדמתי.
קמתי בבוקר באיחור, התארגנתי מהר, שתיתי שוקו ורצתי לבית ספר... בדרך ראיתי את נועם והיא התחילה לומר לי '' שיראל, לא מצאת בגדים יותר מכוערים ללבוש' היום?". התעלמתי ורצתי לבית הספר. לשמחתי בהמשך היום היא לא הציקה לי.
למחרת בבוקר לא הלכתי, שיקרתי לאבא שאני חולה ונשארתי בבית. בערב , לפני שרציתי ללכת לישון, ולקוות שלמחרת יהיה לי יום יותר טוב, עברתי ליד חדר ההורים ושמעתי את אמא אומרת לאבא ''תקשיב שילה, ניראה לי שלשיראל קצת קשה אני לא מבינה מה קרה לה. יש לי הרגשה שהיא מסתירה מאיתנו משהו.'' ואבא ענה לה '' נדבר איתה מחר לראות מה קורה.'' הלכתי לחדר וניסיתי שלא לחשוב על זה. קראתי פרק של שומרת ההרים האבודות , ונרדמתי.
בצהריים שיחקתי עם גיא כדורגל, נהננו כל כך עד שהיינו במגרש 3 וחצי שעות, ומאוחר יותר חזרתי הביתה. אבא הזמין גלידה והכין לו ולאמא קפה ולי שוקו, לא הבנתי מה בדיוק הסיבה לעשות ערב חגיגי, אבל אז הבנתי שהם רוצים לדבר איתי על החרם. אמא התחילה: ''שיראלוש שלי תקשיבי , אנחנו רואים שקצת קשה לך בזמן האחרון .מה קרה?" לא ידעתי מה לענות. אז עניתי בגמגום "אהה כלללו-ו-ם ל-א-א ק-קרה . הם רק התחילו להסתקרן עוד יותר. אבא אמר שהוא לא אוהב שאני מסתירה מהם דברים..
לא עניתי, כי לא ידעתי מה לומר... אמא שאלה '' שיראל, זה קשור לחברות?'' אבא לחש לאמא משהו באוזן ואמא אמרה ''מה פתאום לשיראלי!?'', ואבא שאל '' מותק, אני לא חושב שאני צודק , אבל זה חרם?'' לא יכולתי לשמור את זה יותר התפרצתי ואמרתי בזעם ''כן כן, עושים עלי חרם, ילדה מהכיתה שלי, אני לא יודעת מה קרה לה, היא חושבת שאני בן בגלל שאני משחקת כדורגל. אני יודעת שיש לה בעיות בבית עם ההורים, אבל זה לא סיבה להציק לי. היא לא יכולה לסבול את זה שאני משחקת כדורגל, ואני לא יכולה לסבול אותה."
בבוקר קמתי מוקדם, התארגנתי ואבא הקפיץ אותי. בשיעור השלישי המורה אמרה שצריך לכתוב תחביב ולהגיד מדוע את/ה אוהב/ת אותו. מיד אחרי זה נועם התפרצה '' בטח לשיראל זה כדורגל כי היא כמו בן..'' . כולם התחילו לצחוק חוץ מיניב וגיא, ואני, בלי לחשוב פעמיים, קמתי והלכתי ויצאתי מהכיתה, שלא יראו אותי בוכה . המורה צעקה על נועם ואמרה לה ללכת מיד למשרד המנהלת . ותהל צעקה '' היי גם אני רוצה" והמורה אמרה לה לשבת ליד חדר המורים מיד.
היה רגע של שקט, ופתאום אמא קמה לחבק אותי, ואבא קם אחריה. אמא שאלה '' שיראלוש, למה לא סיפרת לנו קודם?'' ''התבישתי'' עניתי בבכי, "ואני מבטיחה שמעכשיו אני אספר לכם הכל". אמא אמרה שהיא תנסה לעשות עם זה משהו, ואבא אמר שהוא יברר את זה. היה מאוחר, אז נכנסתי להתקלח והלכתי לישון.
בסוף היום סיפרתי להורים. הם היו מופתעים עד מאוד. הלכתי למגרש, שיחקתי עד הערב, ובערב חזרתי הביתה. בדרך הביתה ראיתי את נועם. היא היתה שם לבד, ונראתה קצת מפוחדת פתאום החתול התחיל ליילל ''מיאו...". כמה רגעים אחר כך נדלק המזגן של השכנים, זה הבהיל אותה, ואז פתאום שני אנשים לבושים שחור התנפלו עליה. היא הבחינה בי וצעקה לי לעזרה התקרבתי במהירות לעבר האנשים הרבצתי להם את מה שלמדתי בחוג אגרוף תאילנדי וחזרתי איתה הביתה היא אמרה לי ''שיראל זה נראה שאת גם שימושית שאת כמו בן..'' צחקתי איתה. היא אמרה לי "מי שאת ככה הכי טוב.'' ומאז היינו החברות הכי טובות :).
שיראל ילדה בת 11 גרה בתל אביב, ולומדת בבית ספר כרם . היא אוהבת כדורגל, ונועם מלכת השכבה מארגנת עם חברותיה חרם על שיראל בגלל שהיא אוהבת כדורגל. אף אחד לא יודע מזה עד ש...... תגלו בהמשך הסיפור איך שיראל תתמודד עם החרם...? ומה קשה לנועם שהיא עושה לה את החרם..? הספר נכתב על ידי יפעת נוה מטעם פרוייקט מרוץ הצבי
