HE57–9תצוגה מקדימה של הסיפור
מיכלי
מיכל גרה בבני ברק, בבניין עם עציצים במרפסת. בזמן האחרון אבא נועם ואמא יעל בחרו לשמור יותר מצוות, וגם בבית התחילו שירים של שבת וריח של חלות.
בבוקר הראשון לסמינר בית יעקב, מיכל לבשה חולצה לבנה וחצאית כחולה ארוכה. היא הסתכלה במראה ולחשה, “זה קצת חדש לי.” אמא חייכה ואמרה, “חדש יכול להיות גם נעים.”
בשער הסמינר עמדו בנות עם ילקוטים. מיכל הרגישה פרפרים בבטן, עד שתמר ניגשה אליה ואמרה, “איזה קלמר יפה! רוצה לשבת לידי?” מיכל הנהנה, והפרפרים נרגעו.
המורה רבקה פתחה את השיעור בסיפור על דיבור טוב. היא ביקשה מכל בת לכתוב מילה טובה על חברה. מיכל כתבה לתמר: “את יודעת לשמח.” בהפסקה הן ישבו ליד החלון ואכלו כריך עם חביתה. תמר סיפרה על שיעור ציור, ומיכל סיפרה שהיא אוהבת לצייר שמלות בצבעים. פתאום החצאית הכחולה כבר לא הרגישה זרה. בערב, סביב השולחן, אבא שאל איך היה. מיכל חייכה ואמרה, “עוד לא הכול מוכר, אבל מצאתי חברה ומורה נחמדה.” אמא נתנה לה חיבוק, ומיכל הרגישה שיש לה מקום גם בדרך החדשה.
