HE1410–12תצוגה מקדימה של הסיפור
מבצעים ביום שישי
למורה בילי מזל טוב
החלטה טובה
צדקה
בהתחלה שרי התביישה קצת. אנשים מיהרו עם שקיות חלות, פרחים ועיתונים, ולא כולם עצרו להקשיב. נועה לחשה לה: “חיוך אחד יכול לפתוח דלת.”
שרי נשמה עמוק ופנתה בנימוס לאישה שעברה לידה. “שבת שלום, תרצי נרות שבת?” האישה חייכה, לקחה חבילה, ואמרה שזה בדיוק מה ששכחה לקנות.
אחר כך הן ראו את רבקה, קשישה בת תשעים, יושבת על ספסל ליד תחנת האוטובוס. ביד שלה היה מקל הליכה, ובעיניים שלה היה אור שקט, כאילו היא זוכרת הרבה שבתות מפעם.
נועה הוציאה כרטיס עם זמן הדלקת הנרות. שרי הסבירה לאט, בלי ללחוץ, ואמרה שכל נר מוסיף אור בעולם ומקרב אותנו לימים טובים יותר, לגאולה שכולם מחכים לה.
רבקה חייכה חיוך רחב. “אם ילדות בגילכן יוצאות ביום שישי בשביל להאיר לאחרים, כנראה באמת יש תקווה גדולה,” אמרה, והכניסה את הנרות לתיק.
כשהשמש התחילה לרדת, שרי ונועה חילקו את החבילה האחרונה. שרי הרגישה שהרחוב המוכר נראה פתאום חגיגי יותר, כאילו בכל חלון עומד להידלק כוכב קטן.
בבית, לפני שבת, שרי הדליקה נרות עם אמא שלה וחשבה על רבקה. היא ביקשה בלב שהאור הקטן שלהן יתחבר לאורות של כולן, ויביא הרבה שמחה, שלום וגאולה לעולם.
שרי התיישבה לידה ושאלה בעדינות: “תרצי נרות לשבת?” רבקה הביטה בחבילה הקטנה ואמרה: “מאז שעברתי לגור לבד, לפעמים אני שוכחת שאני יכולה להדליק.”
למורה בילי אוהבות ה1
מקווה שנהנתם
