לני הפיה

לני הפיה

בקצה גינת המשחקים בגבעתיים צמח פרח גדול וכחול. בתוך הפרח גרה נוגה הפיה, בין עלים רכים וכרית קטנה מצמר גפן.

בכל בוקר נוגה פתחה את עלי הכותרת כמו חלונות. היא סידרה את שולחן הבלוט שלה, שתתה טיפת טל, ואז יצאה לשחק על גבעול הנדנדה.

יום אחד, כשקפצה מעל גרגרי חול, שמעה רשרוש עדין. מתוך פרח צהוב ליד הספסל יצאה פיה שלא הכירה.

נוגה חייכה בחזרה, אבל הבטן שלה התכווצה. היא לא ידעה אם ליה תרצה לשחק בדיוק במשחקים שלה, או אולי תצחק על הבית הכחול שלה.

רוצה לראות את הפרח שלי? שאלה נוגה בקול חלש. ליה הנהנה, ונכנסה בזהירות, בלי לגעת באף עלה.

ליה הביטה סביב ואמרה, איזה בית נעים! אצלי עוד אין מדף לטיפות גשם. נוגה הופתעה.

נוגה הראתה לה איך קושרים חוט דשא לגבעול, כדי להכין אומגה קטנה. ליה הראתה לנוגה איך מציירים לבבות באבקת פרחים בלי ללכלך את הכנפיים.

אחר כך הן בנו יחד שביל מנצנץ בין הפרח הכחול לפרח הצהוב. כל אבן קטנה בדרך קיבלה שם מצחיק, והצחוק שלהן התגלגל בין העלים.

כשירדה שמש אחר הצהריים, נוגה כבר לא הרגישה את הכיווץ בבטן. היא אמרה, מחר נוכל לשחק שוב?

ברור, אמרה ליה. עכשיו יש לי חברה בגינה.

נוגה סגרה את עלי הכותרת של ביתה וחייכה. היא למדה שחברה חדשה יכולה להיות קצת מלחיצה בהתחלה, אבל לפעמים בדיוק משם מתחיל הקסם הכי טוב.