HE412–14תצוגה מקדימה של הסיפור
להתחבר לעצמי
בעיירה קטנה בין ההרים גרה ילדה בשם תִּקְנְבְ. היה לה שם מוזר, והיא הרגישה שגם היא קצת מוזרה.
בכיתה כולם שאלו תמיד מה פירוש השם שלה. תִּקְנְבְ חייכה, אבל בפנים התכווצה, כי גם היא לא ידעה בדיוק.
יום אחד המורה מיכל ביקשה מכל אחד לכתוב עבודה על הנושא: "להתחבר לעצמי". תִּקְנְבְ נבהלה – איך כותבים על משהו שלא מכירים עד הסוף?
בדרך הביתה היא צעדה לאט ברחוב הראשי של העיירה. החבר שלה עומר רכב לידה על האופניים ושאל למה היא עצובה.
למחרת, תִּקְנְבְ הלכה לבדה לגן המשחקים הקטן בקצה העיירה.
היא טיפסה על המתקן הכי גבוה והתיישבה שם, מביטה על הגגות האדומים ועל השדות.
ביום ההצגה בכיתה היא רעדה קצת, אבל נשמה עמוק.
אחרי השיעור באו אליה רוני, מיקה, גל ועוד כמה ילדים.
תִּקְנְבְ חייכה, והפעם החיוך היה אמיתי עד הסוף.
