להרגיש שייך

לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?

להרגיש שייך

1/9/2022

וואייייי. אני לא מאמין שזה קרה לי!!! היום הראשון בבית הספר החדש היה נוראי,הנערים בבית ספר צחקו עליי כי אני שונה. אוקיי כנראה לא הבנתם אז בואו נעשה היכרות אז... לי קוראים יואב אני עליתי מהבית ספר החדש שלי לבית ספר אחר כרגע אני בכיתה ט' ואני על הרצף האוטיסטי אבל עם תפקוד גבוה מאוד

אוףףףףף אני לא מאמין שזה קרה לי!!!! היום הראשון שלי בבית ספר היה איום ונורא, הילדים בבית הספר צחקו עליי כי אני שונה. כנראה לא הבנתם מה הולך פה , אז בואו נעשה היכרות קצרה ... אז לי קוראים יואב אני בכיתה ט' בן 14 וחצי ,אני על הרצף האוטיסטי, עברתי מבית הספר הקודם עם אנשים כמוני , עם הבעיות שיש לי, לבית ספר של אנשים רגילים, אני אומנם עם אוטיזם אבל עם תפקוד גבוה מאוד, יש לי השכלה של כמעט בן אדם רגיל אבל פשוט יש לי התפרצויות. עשו לי המון מבחנים, ולפי המבחנים שעשו לי אני אמור להיות בבית ספר רגיל רק עם סייעת צמודה שכנראה תגיע עוד שבוע. הילדים בבית ספר לא קיבלו אותי בגלל שאני "שונה", אבל אני בכל זאת בן אדם לא בובה, ותמיד מתייחסים אליי כאילו אני תינוק, אבל אם להגיד את האמת זה ממש מעצבן אותי ואני גם מאוד נעלב מזה, בחיים שלי לא הצלחתי לעשות משהו בזכות עצמי כמו שצריך ותמיד הייתי חייב עזרה, אז אוקיי סטינו מהנושא, אז מה שקרה זה שהילדים בכיתה שלי, במיוחד הבנים, צחקו עליי, ירדו עליי, השפילו, קיללו אותי והרביצו לי ואת כל זה הבנות צילמו, הייתי כל כך נבוך שקיבלתי התקף, ובאמת שכל הילדים בכיתה פשוט צחקו, רצתי לכיוון הדלת ויצאתי מהכיתה שכולי נוטף מדמעות, הלכתי לכיוון חדר המנהלת, וממש צעד לפני הכניסה התחרטתי, כי אם אגיד למנהלת בטח המצב יהיה הרבה יותר חמור.

אוףףף מאה אחוז אני מוחרם , אני לא מאמין איזה סיוט.

הלכתי לאחר מכן ישירות לשירותי הבנים, נכנסתי לתוך אחד התאים וממש בכיתי שם עד ששמעתי דפיקה קלה על הדלת ועוד דפיקה יותר חזקה מהקודמת. ילד מאוד נחמד שאל אותי: "למה אתה בוכה ועצוב" , בו זמנית הייתי עם דמעות של עצב שהתמעטו משנייה לשנייה ואז עלה לי חיוך על פניי של אושר. עניתי לו בגמגום: "יש כנראה ילדים בכיתה שלי שלא מקבלים את ה'שוני' שלי אנ.. אנ.. אני על הרצף " גמגמתי והייתי מובך, ענה לי הילד : "כנראה נתקלת בבעיה כמו שהייתה לי לפני שנה" אוקיי , כאן הייתי לרגע מבולבל אבל הסתקרנתי ושאלתי בטון מופתע כזה: " אתה גם על הרצף" הוא ענה לי :"כן". הייתי בהלם מוחלט , יצאתי מהתא שכולי הייתי מופתע. הילד פנה אליי ואמר לי: "אני גם על הרצף עם תפקוד גבוה מאוד, לפני כשנה עשיתי מבחנים, ולפי המבחנים אני צריך להיות כאן, בבית הספר הזה. הבעיה היא שילדים לא קיבלו אותי, הרביצו לי, ועשו לי המון דברים לא נעימים" היה לי בשניות איזה חיבור מיוחד איתו, והיו לי כל כך הרבה שאלות. שאלתי אותו כמובן שאלות בסיסיות, אז הנה קצת עליו: קוראים לו יגל והוא בכיתה י' בגיל 15 וחצי, גדול ממני בדיוק בשנה, הוא נתן לי כמה עצות להסתדר, ובאמצע השיחה שלנו חתך אותנו צלצול של סיום בית הספר, החלפנו טלפונים והלכתי לכיתה להביא את התיק.

שיצאתי מבית ספר עצרה אותי חבורת נערים, אחד שהיה מאחורי שלף את התיק שלי ופשוט שיחקו עם התיק במסירות כאילו התיק היה הכדור ואני הייתי החמור באמצע שצריך לקחת את הכדור, זה היה משפיל כל כך. לאחר מכן יגל (הילד שפגשתי בשירותים) חטף מאחד הנערים את התיק והביא לי אותו, הוא ליווה אותי עד למכונית של אמא שלי וחזרתי הביתה. שהגעתי לבית הייתי עצוב אך שמח, עצוב שלא מקבלים אותי בכיתה אך שמח שלפחות יש מישהו איתי בכל התקופה הזאת

איזה חנון.

6/9/2022

היום שבאתי לבית ספר כמובן כמו כל יום שעבר מתחילת השבוע, חטפתי מכות וקללות ושוב פעם הלכתי לשירותי הבנים כי קיבלתי התקף. מסתבר שאת הכל הבנות צילמו והעלו את זה לרשת, אלפי אנשים ראו את זה וצחקו מזה. אני כל כך נפגעתי, באמת שכבר אני כבר לא יכול יותר, היום אני אבקש מהמורה לשאת נאום. יגל אמר לי שאם אשקף לילדי הכיתה מה אני מרגיש כנראה שהם יקשיבו לי ויבינו אותי, לאחר ההפסקה הראשונה ביקשתי מהמורה רבקה להגיד משהו מול כל הכיתה, רבקה שאלה : "למה"? עניתי לה : " אני פשוט צריך להגיד משהו מול כל הכיתה , זה מאוד חשוב לי". היא אישרה את בקשתי. באמת שבאותו רגע הייתי בעננים, הייתי בטוח שבאותו רגע שאדבר מול כולם חיי השתנו.

כל זה אני לא סתם כותב לך יומני, כי הדבר שאני הכי יכול להביע אליו רגש זה כתיבה .

המורה קראה לי להגיד את דבריי. התרגשתי, ובביטחון הגעתי לראש הכיתה. כאשר באתי לדבר, שמתי לב שכולם צחקקו. נעלבתי ושתקתי בערך ל-3 שניות ואז התאפסתי והכרזתי בנאום לכיתה : "כאשר הגעתי לבית ספר לא קיבלתם אותי בגלל שאני שונה, אבל אם אתם הייתם בנעליים שלי והייתם מרגישים מה שאני חווה כל יום זה לא היה נעשה, אני בכל זאת בן אדם אולי אני שונה מכם אבל אנחנו כולנו מאוד דומים כי כולנו בני אדם ואתם חייבים להבין שאני לא חסר הבנה אני מבין כל מילה שאתם אומרים לי ובגלל שאני מיוחד לוקח את זה יותר קשה, מקווה שתיישמו את דבריי", כל הילדים מחאו כפיים, רצו לעברי, הביאו לי חיבוק וקראו בקול: "יואב, יואב, יואב..", התרגשתי מאוד והבנתי שכל הסיוט הזה נגמר, אפילו הבנות בכו ממה שאמרתי.

"האחר הוא אני"

"הדבר היחיד שיש לנו במשותף הוא שכולנו שונים"

אוף, עוד פעם חרם למה הם לא מבינים אותי אם הם היו בנעליים שלי צעד אחד אני בטוח שהם היו נופלים... הם מתייחסים אליי כשונה ואני כל כך רוצה להרגיש שייך.

תקציר:

לקח: לקבל את האחר, לא משנה מי הוא או מה הוא. ולהכניס משפט אחד לראש- "האחר הוא אני", מה שאומר שאנשים שונים בכל זאת דומים כי הרי כולנו בני אדם