HE258–10תצוגה מקדימה של הסיפור
לביא אייר והדרקון
אחר הצהריים אחד שיחקו לביא ואייר בגינה ליד הבית. מתחת לשיח הרוזמרין הם ראו משהו עגול, ירקרק, עם נקודות זהב קטנות. לביא לחש: זו לא אבן. אייר מחאה כפיים ואמרה: ביצה! הם עטפו אותה בעדינות בכובע של לביא ולקחו אותה הביתה.
בחדר שלהם הם בנו לביצה קן מכרית קטנה ושמיכה רכה. פתאום נשמע תקתוק עדין, כמו כפית על כוס תה. סדק קטן הופיע, ואז עוד אחד. מתוך הביצה הציצה דרקונית זעירה, עם כנפיים כחולות ואף מנומש, והיא התעטשה ענן עשן בצורת לב.
לביא קרא לה ניצנוץ, כי הקשקשים שלה הבריקו כמו מדבקות חדשות. אייר נתנה לה קוביית מלפפון, וניצנוץ גרגרה בשמחה.
מאותו יום הם למדו לשחק יחד בזהירות. לביא בנה לה מגדל מקוביות, אייר שרה לה שיר, וניצנוץ חיממה להם שוקו בנשיפה קטנה. בערב ישבו שלושתם ליד החלון והביטו בכוכבים מעל העיר. לביא אמר: מצאנו ביצה. אייר חיבקה את ניצנוץ ואמרה: ומצאנו חברה.
