HE7–9תצוגה מקדימה של הסיפור
ילדה על אי בודד
באי קטן ומסתורי, הייתה ילדה בשם מיכל. השמש רק שקעה, צובעת את השמיים בגוונים זוהרים של ורוד וכתום. אבל מיכאל הרגיש בודד כי לא היה אף אחד אחר בסביבה.
פתאום, הלילה הפך לחשוך ומפחיד. מיכאל רעדה כששמעה את יללות הזאבים הרעבים מרחוק וראתה צללים זוחלים - נחשים משתלטים בדשא. למרות פחדה, מיכאל קיוותה שהלילה יעבור בשלום.
היא ניסתה להיות אמיצה אבל לא יכלה שלא לבכות, חשבה שאולי לא תשרוד את הבוקר. מותשת, היא נרדמה כשהכוכבים משגיחים עליה.
עם אור ראשון, האי מתח את זרועותיו המנומנמות. מיכאל התעורר מהשאגה הרמה של מטוס מעל. התרגשות מילאה את ליבה כשמטוס קטן נחת בעדינות על החול הרך.
מהמטוס יצא עומר, חוקר טוב לב ששמע על האי השומם. היה לו אוכל לחלוק עם מיכל, כמו פירות טריים ולחם חם. מיכאל הרגישה אסירת תודה ובטוחה, בידיעה שסוף סוף ניצלה.
ביחד, הם דיברו וצחקו, בעוד מיכאל נשנש בהתלהבות את המאכלים האקזוטיים שעומר הביא. כשהמטוס המריא והרים אותם, מיכאל נופף לשלום לצללים הבודדים של האי.
בלב שמח, הרגישה שההרפתקה הזו לימדה אותה להעריך את הבקרים המוארים עוד יותר, בידיעה שכל שחר מביא תקווה חדשה.
