HE311–13תצוגה מקדימה של הסיפור
יונתן והדרקון הבודד
ביום בהיר אחד, יונתן יצא לטייל ביער הקסום. השמש זרחה והציפורים שרו שירים שמחים. יונתן אהב לחקור את היער ולגלות בו דברים חדשים.
בעודו מתהלך בין העצים הגבוהים, ראה יונתן משהו מעניין מאחורי עץ גדול. היה זה דרקון קטן, עם קשקשים צבעוניים וזנב ארוך. יונתן עצר והביט בדרקון בפליאה.
הדרקון, ששמו היה הדרקון, הביט ביונתן במבט חקרני. ״שלום!״ אמר יונתן בקול ידידותי. הדרקון הופתע, משום שכל מי שראה אותו עד עכשיו פחד ונמלט.
״שלום, יונתן,״ אמר הדרקון בקול נעים. ״אני הדרקון. כמעט אף פעם לא מדברים איתי כי כולם מפחדים ממני.״ יונתן חייך אליו. ״אני לא מפחד ממך. אתה נראה נחמד מאוד!״
לאט לאט, יונתן והדרקון הפכו לחברים טובים מאוד. הם צחקו יחד, שיחקו במשחקים והמציאו סיפורים על הרפתקאותיהם ביער הקסום.
בסוף היום, יונתן נפרד מהדרקון וחזר הביתה עם חיוך גדול על פניו. הוא ידע שזכה בחבר חדש ומיוחד.
למחרת, יונתן התחיל לספר לכל חבריו על הדרקון ביער הקסום. כולם רצו לפגוש את הדרקון ולשחק איתו.
כך, הדרקון הפסיק להיות לבד והפך לידידם של כל ילדי הכפר. הם הרבו לשחק יחד ולהמציא סיפורים חדשים.
בסופו של דבר, יונתן והדרקון לימדו את כולם ביער איך להיות חברים טובים ולא לפחד מהלא נודע.
