חברה חדשה

לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?

חברה חדשה

ביום חמישי הגיעה לכיתתנו עולה חדשה מאתיופה, בנות הכיתה התבוננו בה והתרגשו!

היא נראתה ילדה חמודה וקצת ביישנית.

שמה מור מוקר, היא בת שמונה ואוהבת לנגן בחליל

כל הבנות רצו שהיא תשב לידן, ומבין כולן,היא בחרה לשבת לידי. במבט ראשון לא כל כך חיבבתי אותה, היא נראתה שונה ממני, אחרת. כולנו עם עור בהיר והיא חומת עור. היא פנתה אליי והציעה לי לשחק איתה בהפסקה. לא היה לי נעים אז הסכמתי. שיחקנו, ואני חייבת לציין שהיה כיף. שתי דקות לפני שנשמע הצלצול ללכת הביתה, מור הביאה לי לב קטן שהכינה מנייר, וביקשה ממני לקרוא בבית מה שהיה כתוב בפנים.הלב היה בצבע ורוד, גודלו היה קטן,היא הדביקה סוכרייה קטנה מעל הלב, והיה כתוב עליו-לאנה.

לאחר הצלצול, הלכתי הביתה ופתחתי את הפתק. היה כתוב שם:" לאנה היקרה-אני מרגישה שאת לא רוצה להיות איתי, כי אני שונה, וזה בסדר. אני כבר מכירה את זה, אבל בכל זאת תיתני לי צ'אנס. את נראית נחמדה מאוד, ואולי נהפוך בסוף לחברות טובות. בבקשה! מור". התרגשתי מאוד, אפילו קצת בכיתי, והחלטתי לתת צ'אנס לחברות בינינו.

יום למחרת, פגשתי את מור ואמרתי לה שהיא ילדה חמודה, שהתרגשתי מאוד ממה שהיה כתוב בפתק, ושאני רוצה להיות חברה שלה. שהיה צלצול לצאת להפסקה, שאלתי אותה אם היא רוצה לשחק איתי. היא הסכימה בשמחה. שיחקנו ונהנינו, והיא שאלה אותי אם אני רוצה לבוא אליה אחר-צהריים. הסכמתי בשמחה רבה.

אחר הצהריים, באתי אל ביתה של מור. הבית שלה היה נאה, כולו לבן, ופגשתי את המשפחה שלה. מור הזמינה אותי לראות סרט, ואמא שלה הכינה לנו דאבו (אוכל מסורתי של יוצאי אתיופיה) ופוקפורן. הסרט היה גם מצחיק וגם מלחיץ, ונהנינו ממנו מאוד. אחרי שיחקנו משחק זיכרון, ואני ניצחתי בפעם הראשונה. אולם עשינו עוד סבב, והםעת היא ניצחה, ואז אמא שלי באה לקחת אותי.

נפרדתי מחברתי החדשה וחזרתי הביתה בחיוך. מאז, הפכנו להיות החברות הכי טובות ואנחנו משחקות ביחד כל יום. למדתי מכך, שגם אם לא כולם נראים אותו דבר, זה לא נורא. צריך להסתכל פנימה. גיליתי שלמור יש רגשות ולב ענק, והיא חברה נהדרת!!!

הסוף

רוני, כותבת הסיפור, מספרת שהגיעה לכיתתה עולה חדשה מאתיופיה, ובעיניה, מור נראתה קצת מוזרה ושונה. מה יקרה בסוף? הם יהיו חברות?או שלא?