HE168–10תצוגה מקדימה של הסיפור
זואי והחיות
זואי גרה בקצה היער הירוק, במקום שבו העצים לוחשים סודות והציפורים שרות כל בוקר. היא הייתה הילדה היחידה שידעה לדבר עם החיות, והן סמכו עליה בכל ליבן.
יום אחד, שועלי הקטן רץ אליה בבהלה. "זואי, זואי! העצים הגדולים ביער מתחילים לקמול ואיש לא יודע למה," אמר בקול דאוג.
זואי הבינה שמשהו לא בסדר. היא קראה לחכמון הינשוף החכם ולאילנה האיילה העדינה, והם החליטו לחקור יחד.
הם הלכו עמוק לתוך היער, עד שגילו שנחל המים התייבש. "בלי מים, היער לא יכול לחיות," הסבירה אילנה בעצב.
זואי חשבה בחוכמה. היא נזכרה במעיין סמוי שסבתא שלה סיפרה לה עליו פעם, מעיין שהיה מוסתר מאחורי סלעים גדולים.
כל החברים עבדו ביחד – שועלי חפר, חכמון הדריך מלמעלה, ואילנה הזיזה ענפים. אחרי שעות של עבודה, הם פתחו את הסלעים והמים החלו לזרום שוב!
היער התעורר לחיים, והפרחים פרחו שוב בכל מקום. כל החיות הגיעו לחגוג עם זואי, שהבינה שכשחברים עובדים ביחד, אין דבר שאי אפשר להשיג.
מאותו יום, זואי נודעה כשומרת היער. והיא המשיכה לדאוג לכל חבריה בעלי החיים, כי זה מה שחברים אמיתיים עושים.
