HE415–17תצוגה מקדימה של הסיפור
התחלה חדשה
אחרי בית הספר ירד נועם לחצר הבניין עם כריך חביתה ביד. ליד פחי המיחזור הוא ראה ארגז עץ קטן וריק. מישמש החתול ישב בתוכו כאילו זה כיסא מלכות.
מיקה ירדה עם טושים ומדבקות. “בוא נעשה מזה ספרייה קטנה,” אמרה. “כל אחד ישים ספר, ומי שרוצה יקרא ויחזיר.” נועם חשב על ספר החלל האהוב עליו וחיבק אותו חזק.
“אם מישהו ייקח ולא יחזיר?” שאל נועם. מישמש קפץ מהארגז, הפיל מדבקה על האף, ונראה מצחיק כל כך ששניהם צחקו. “אפשר לכתוב פתק נחמד,” הציעה מיקה.
הם ניקו את הארגז, ציירו עליו כוכבים ושמש, והדביקו שלט: “קחו ספר, החזירו חיוך.” פתאום התחילו טיפות גשם. נועם רץ להביא שקית שקופה ומיקה קשרה אותה כמו גג קטן. בסוף נועם הניח בפנים את ספר החלל. למחרת חיכה לידו פתק: “תודה! עכשיו גם אני רוצה להיות אסטרונאוט.” נועם חייך, ומישמש נרדם בתוך הארגז, בין הספרים, כאילו שמר על כל הסיפורים שבעולם.
