HE315–17תצוגה מקדימה של הסיפור
הרוח שבשירותים
ביום הראשון ללימודים בבית הספר "שבילים" הגיע תלמיד חדש לכיתה ה'1. קראו לו עומרי, והוא עמד קצת בצד עם התיק החדש שלו והביט סביב.
כל הילדים הסתכלו עליו ולחששו ביניהם. "מעניין אם הוא תלמיד מצחיק", לחש דוד. "הוא בכלל ישראלי?", שאלה מיקה בלחש.
אף אחד לא ניגש לעומרי לדבר, והוא הרגיש קצת בודד. הוא רק רצה שהיום יעבור בשקט ושאף אחד לא יחשוב שהוא מוזר.
בהפסקה השנייה עומרי הרגיש שהוא חייב לרוץ לשירותים. הוא נכנס למסדרון הארוך, וכשהדלת נסגרה מאחוריו היה שם שקט ממש מפחיד.
כשפתח את דלת השירותים, הוא ראה פתאום מין רוח לבנה קטנה מרחפת ליד הכיור. היא הסתובבה באוויר כמו ענן קטן וזוהר, בלי קול בכלל.
עומרי קפא במקום והלב שלו דפק חזק. הוא מיהר לסגור את הדלת וברח החוצה במסדרון, כמעט נתקל במורה רוני בדרך.
הוא רצה לספר למישהו, אבל פחד. "אם אני אספר להם על הרוח, הם יחשבו שאני מוזר," חשב לעצמו והתיישב על הספסל בחצר.
מיקה הבחינה שהוא חיוור והתקרבה אליו. "הכול בסדר? אתה נראה כאילו ראית רוח," אמרה וצחקה.
עומרי הסמיק. "סתם… אני קצת עייף," מלמל, אבל אז הבין שהיא דווקא נחמדה ולא צוחקת עליו.
"אם קרה משהו, אתה יכול לספר לי," אמרה מיקה ברצינות. "אצלנו בכיתה לא משאירים חבר לבד עם פחדים."
עומרי לקח נשימה עמוקה והחליט לנסות. הוא סיפר לה בשקט על הרוח המרחפת שראה בשירותים.
מיקה פתחה עיניים גדולות. "אתה לא תאמין," אמרה, "גם גל ראה משהו מוזר שם בשבוע שעבר, והוא פחד לספר!"
"באמת? אז אולי זה לא רק אני מוזר?" שאל עומרי בהקלה. מיקה חייכה ואמרה, "אתה בכלל לא מוזר. אתה פשוט הראשון שמודה שהוא ראה את זה."
אחר הצהריים, מיקה וגל ניגשו לשבת לידו בכיתה. הם שלושתם החליטו לחקור יחד את סיפור הרוח בשירותים ולהפוך אותו לסוד החברוּת שלהם.
עומרי חייך לעצמו. היום הראשון בבית הספר "שבילים" התחיל בפחד גדול, אבל הסתיים בחברים חדשים ובהרגשה שהוא כבר קצת שייך.
