HE24תצוגה מקדימה של הסיפור
לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?
המרגל
מאת: מור גריבי
"למה הוא אף פעם לא נמצא בבית? לאן הוא הולך כל יום אחרי הלימודים!" ישבתי וחשבתי לאן רועי הולך כל יום. אולי לגן המשחקים? אולי למאפיה? חשבתי וחשבתי עד שעלה בראשי רעיון. מחר בסיום הלימודים, אלך אחרי רועי ואבין מה הוא עושה ואיפה הוא נמצא. "זהו, זה מה שאעשה, אני ארגל אחרי רועי!" אמרתי. למחרת קמתי בבוקר, התלבשתי, צחצחתי שיניים, נעלתי נעליים ורצתי לבית הספר בשמחה כי ידעתי שהיום סוף סוף אגלה איפה רועי נמצא ומה הוא עושה מרוב מחשבות על כך לא יצלחתי להתרכז בלימודים למרות שהיה מבחן
למה הוא לא נמצא בבית? לאן הוא הולך כל יום אחרי הלימודים? אולי למאפיה? אולי לגן המשחקים? ישבתי וחשבתי עד שעלה בראשי רעיון. מחר, בסיום הלימודים, אלך אחרי רועי. "זהו, זה מה שאעשה! אני ארגל אחריו". קמתי בבוקר, התלבשתי, צחצחתי שיניים, נעלתי נעליים ורצתי לבית הספר. הגעתי עם הצלצול ומרוב מחשבות על רועי, לא הצלחתי להתרכז בלימודים. היה היום מבחן ונראה לי שאכשל.
כשסוף סוף הסתיימו הלימודים, הלכתי לאט לאט אחרי רועי וניסיתי שהוא לא יבחין בי. עברנו בין רחוב לרחוב, עד שלרגע אחד לא הסתכלתי, ופתאום רועי נעלם מעיני. רצתי לכל הכיוונים , אך לא ראיתי את רועי. חזרתי הביתה מיואש, כי לא הצלחתי לראות לאן רועי הולך אחרי הלימודים. למחרת בבוקר קמתי ואמרתי לעצמי: "אולי אתמול הוא הצליח לברוח, אך היום זה לא יקרה!!!". הלכתי לבית ספר ולמדתי היטב, מפני שיום קודם לכן אמא שלי צעקה עלי שלא התרכזתי בלימודים. אמרתי לה שמחר אני מבטיח להתרכז יותר. למרות הקושי התרכזתי, ובסיום הלימודים ראיתי שרועי מדבר עם המורה וירדה לו דמעה. הבנתי שהשיחה בין רועי למורה חשובה.
ניסיתי להקשיב לשיחה, אך לא הצלחתי, כי עידו, הילד המעצבן, לקח לי את התיק ולכן הייתי חייב לרדוף אחריו. לבסוף תפסתי אותו ולקחתי את התיק שלי בכעס. לאחר שחזרתי לכיתה ראיתי את המורה בודקת את המבחנים, אך לא ראיתי את רועי. רצתי במהירות לשער של בית הספר, אך הוא לא היה שם. חזרתי הביתה בכעס על עידו ,שבגללו איבדתי את רועי, וגם בגלל שהיום יש לי חוג אנגלית משעמם. למחרת, סיפרתי לאימי שאני עוקב אחרי רועי, כי אני רוצה לדעת לאן הוא הולך. אמא אמרה לי: "זה פעם אחרונה שאתה הולך אחרי רועי אפילו אם לא תדע לאן הוא הולך". הלכתי לבית הספר ברגל, כי המכונית של אימי נתקעה והיא לא יכלה לקחת אותי. רצתי מהר כדי שלא אאחר לבית הספר.
הגעתי עם הצילצול לכיתה, וכשהגעתי, המורה ביקשה ממני לעבור לשבת ליד רועי וכמובן הסכמתי. במהלך השיעור האחרון שאלתי את רועי: "לאן אתה הולך כל יום אחרי הלימודים?", רועי לא ענה לי רק הזיל דימעה. המורה ראתה שאני מדבר ואמרה לי להישאר אחרי הלימודים לשיחה. כשצלצל הצלצול, ניגשתי למורה והיא אמרה לי שזו הפעם האחרונה שהיא תעיר לי, ובפעם הבאה היא תזמין את הוריי. ראיתי את רועי יוצא מהכיתה, אז רצתי מהר ותוך כדי הריצה אמרתי למורה: "בסדר! בסדר!" למזלי הספקתי לעקוף אותו, ועקבתי אחריו עד לאותו מקום שביום הראשון איבדתי אותו.
חשבתי לעצמי: "היום אני לא מאבד אותו !!" ופתאום ראיתי אותו נכנס לבניין שבכניסתו מוצב שלט ובו כתוב: "תמיכה לבעלי מוגבלויות". נכנסתי לבניין וראיתי את רועי מדבר עם המזכירה. הסתתרתי מאחורי הקיר, ושמעתי את רועי אומר למזכירה: "אח שלי בעל צרכים מיוחדים ובגלל זה אני רוצה לעזור לילדים כאלה. באיזה חדר נימצא דניאל כהן?" באותו הרגע אישה אמרה לי "אתה מתנדב לעזור לבעלי מוגבלויות?" אמרתי "כן", כי לא ידעתי מה להגיד, והאישה אמרה לי :"מצויין ,יש ילד שצריך עזרה בחדר 47, לך תעזור לו." הלכתי באיטיות ונכנסתי לחדר. ראיתי את רועי עוזר לילד. רועי הסתכל עלי ואמר לי: "גם אתה מתנדב כאן? אמרתי "כן". "יופי, אז נוכל ללכת ביחד אחרי בית הספר".
הסכמתי ואמרתי לו שהיום אני צריך ללכת מוקדם, אבל אני אלך איתו מחר. חזרתי הביתה, סיפרתי לאימי כל מה שקרה והיא אמרה לי: "איזה יופי שאתה מתנדב שם, תדע לך שזה דורש הרבה רצינות". "בסדר, אני שמח לעבוד עם רועי, הוא חבר טוב." במשך כל יום אחרי הלימודים אני ורועי היינו הולכים להתנדב שם וזה היה מהנה מאוד!!!!!!!
המרגל הסוף!!
