HE6תצוגה מקדימה של הסיפור
לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?
המפגש בלב האוקיינוס
כתב ואייר: איתמר בן-יעקב
שלום, קוראים לי טום, אני גר בניו יורק ויש לי בית עץ, שאני מאוד אוהב לבלות בו עם החבורה שלי. בני החבורה הם: ישראל, יצחק, שמעון ודוד. לפני שבוע, ביום קיצי, עלה בדעתנו רעיון לצאת למסע באוקיאנוס. האוקיאנוס במרחק 20 דקות הליכה מהבית, כך שזה קרץ לנו כבר כמה זמן. אז חשבנו, תכננו, הגענו להחלטה, והתחלנו לאסוף את הציוד הנדרש, שכלל ציוד צלילה. חשבנו, מה ההורים יגידו, אולי "לא!" או "זה מאוד מסוכן!" או "אסור לך, יש כרישים, זה מאוד מסוכן!", אז במקום להתייעץ עם ההורים, החלטנו ששומרים על שתיקה ולא מעדכנים את ההורים, כדי שלא ידעו דבר בעניין ההפלגה.
אל תדאגו אנחנו לא כאלה חסרי אחריות ולכן בכל זאת החלטנו לבקש מהורה אחד שיתלווה אלינו - אבא שלי כמובן, שקוראים לו ארי. אבא שלי עובד באוקיינוס, אז מתי כשסיפרתי לו על ההרפתקה, הוא ישר הסכים, הוא רגיל לשלל ההרפתקאות שלי. אז יש לנו תוכנית, ציוד ומבוגר אחד אחראי. יצאנו אל לב האוקיאנוס, ואז בפעם הראשונה בחיי וכנראה גם של החברים שלי, צללנו! ישירות מולנו ראינו אין ספור דגים מכל הסוגים והצבעים. זה היה מחזה מרהיב. נהנינו מהיופי, מהשקט, מהמרחבים האין סופיים. צללנו עמוק יותר באוקיאנוס. אחרי כמה דקות של צלילה לפתע ראינו דמות
גדולה, בצבע כהה, בעצם לא גדולה, ענקית!!!! זה היה כריש!!! בצבע שחור עם שיניים חדות ובולטות ועיניים צמאות לדם. נלחצתי, חשבתי שאני לא מסוגל לנשום. אבא שלי הגיבור, הבין שאנחנו לחוצים והוא פעל מהר, סימן לכולנו לצלול עמוק יותר. צללנו בבהלה גדולה כמו חיצים שירו למטרה. לא הבטנו לאחור, פשוט רצינו להיעלם מעיניו הבוחנות והמפחידות של הכריש. לפתע ראינו ספינת פיראטים עצומה ששקעה באוקיאנוס. הצלחנו להשתחל לתוך החריצים של הספינה וכך נעלמנו מהכריש האכזר. אבא שלי ואני בדקנו לראות שכולם בסדר ללא פגע. הבטנו סביב והיה נדמה שאנחנו נמצאים בחדר השינה של הקפטן, כי היו שרידים של
מיטה גדולה, כלוב של תוכי (שיש לכל קפטן כמובן), תיבה גדולה נעולה ומגירה קטנה לידה. היה קשה לפתוח את המגירה, אחרי מאבקים רבים הצלחנו לפתוח, ראינו מפתח והייתה לנו תחושה שהמפתח הזה שייך לתיבה. צדקנו, זה התאים! בתוך התיבה היו תכשיטים, יהלומים והרבה מאוד מטבעות כסף ישנות. לא היה ספק, היינו חייבים לקחת את התיבה איתנו הביתה. אבל איך?! היא הייתה כבדה מאוד. הוצאנו חבלים מתוך התיקים, קשרנו יחד, וליפפנו סביב תיבת האוצר. ניסינו להרים, ורק כשאבא שלי בא לעזרתנו, הצלחנו. התחלנו לשחות לכיוון מעלה כדי להגיע לסירה. תוך כדי שחיה מעלה, הסתכלתי לאחור כדי לראות שכולם בסדר וראיתי מראה עצום, לוויתן ענק,
בערך בגודל של אצטדיון כדורגל, אפילו יותר. סימנתי לכולם למהר. מהבהלה אבא שלי הפיל את תיבת האוצר ולא ידע מה לעשות – לתפוס את התיבה או להינצל מהלווייתן? במקביל הרגשנו שעומד להיגמר לנו החמצן. אבא שלי ואני החלטנו בחיפזון שנסמן לחברים לעלות חזרה לסירה בזמן שאנחנו נתפוס את תיבת האוצר. הלוויתן תפס את אבא שלי בזרועותיו, והקפיץ את הזנב שלו עד לשמים, צללתי מטה וניסיתי לשחרר אותו, אבל אז, גם אני נתפסתי, היה בלתי אפשרי לזוז. אבא שלי ראה שאני בוכה!!! הוא נאבק בלווייתן, פתח את זרועותיו של הלוויתן ושחרר את שנינו. החמצן שלנו נגמר, לא יכולנו לנשום.
שחינו הכי מהר שיכולנו לכיוון מעלה ואחרי שניה, כבר לא יכולתי לנשום, שקעתי לכיוון מטה. אבא שלי ראה ששקעתי, הוא חזר לקרקעית, למרות שלא היה לו אוויר וניסה להרים אותי אבל הוא לא הצליח, נגמר לו האוויר. החברים שלי בינתיים הגיעו לסירה ולא הצליחו לראות אותנו. כשהבינו שכנראה משהו קרה, הם לקחו בקבוקי חמצן מלאים וצללו אלינו, אבל היה מאוחר מדי, הם ראו אותנו שוקעים באוקיינוס , מעולפים!! הם לא ידעו איך לחזור הביתה עם הבשורה המרה. הם צללו לכיוון שלנו, עד שראו את הכריש! הם הגבירו את המהירות תוך כדי שניסו להימנע מהכריש. כשהסתובבו לאחור, הבחינו בכריש ובלווייתן רבים.
לבנתיים שהם רבו חברי היתקדמו לכיווננו, ולקחו את הגופות שלי, ושל אבי חזרה לסירה. הם שטו בסירה כמה שיותר מהר לכיוון החוף, תוך כדי ניסיונות החייה. למזלי אחד מחבריי היה לאחרונה עם אימו בקורס עזרה ראשונה במד"א. כשהגיעו לחוף, ביקשו מעובד בנמל להתקשר מהר לאמבולנס ולאמא שלי. האמבולנס לקח אותנו לבית החולים. הפרמדיק אמר לחבר שלי, שללא מאמצי ההחייאה שלו, היינו מתים. בבית החולים המשיכו לטפל בנו, ובזכות הטיפול המסור, אני ואבי חזרנו להכרה מלאה. ראינו את כולם שמחים מרוב הקלה שאנחנו בחיים. חזרנו הביתה, וערכנו סעודת הודיה לכבוד הנס שקרה לי ולאבי . המשכנו בחיינו באושר ועושר, אולי עם קצת פחות הרפתקאות.
הרפתקה בלב האוקיינוס, מספרת על קבוצת ילדים מלאי הרפתקאות שרוצים לצאת למסע בסגנון שלא חוו עד היום. התכנון, ההכנות, ההפלגה, הלא צפוי וההתמודדות של קבוצת הילדים בשעת משבר. עיתון ידיעות אחרונות: "ספר מלא בהרפתקה, יצירתיות ואומץ לב. לא תרצו להניח את הספר."
