HE18תצוגה מקדימה של הסיפור
לכל ילד יש סיפור. מה הסיפור שלך היום?
הכול טוב
מאת שקד קם
בדור הזה הכול טוב, הכול מוש, הכול טיל. הכול אש. מספרים את המציאות בצורה אחרת. אבל לפעמים הכול פחות טוב. כמו מה שקרה לאלין, ליה, אפריל ויולי. ולא, אפריל ויולי לא אחיות. באותו היום ארבעתן חזרו הבייתה. "איך הי'ה היום?" שאלה את אלין אימה. "הי'ה מוש" את אותו הדבר שאלו האמהות את בנותיהן. "היה נדיר" אמרה אפריל לאמה. "היה אש!" אמרה יולי. "הייתי אומרת בסדר אבל זה היה שקר מוחלט" ליה הלכה לחדרה בכעס וחשבה על מה שהיה היום... יום למחרת בבית הספר, נשמע הצלצול ארבעתן הורידו את התיקים והתיישבו בשולחן. התיישבו, לא עם אותו חיוך של בוקר, לא עם חיוך שאומר בוקר טוב. מפה אפשר להבין שאתמול לא היה טיל. אתמול ארבעתן רבו ולא הריבים של מי דורכת על העלים היותר יבשים ברחוב. גם לא הריבים של "צמחונות או נמות" כן, אלין צמחונית. ריב גדול, ריב שנראה כאילו פה נגמרה החברות בניהן. הריב הזה היה טיפשי אבל משמעותי. הכול התחיל כשאפריל ויולי
היום ארבעתן חזרו הבייתה. "איך הי'ה היום?" שאלה את אלין אמה. "הי'ה מוש" את אותו הדבר שאלו האמהות את בנותיהן. "הי'ה נדיר" אמרה אפריל לאמה. "הי'ה אש!" אמרה יולי. "הייתי אומרת בסדר אבל זה הי'ה שקר מוחלט"
רצו להמציא ריקוד, ריקוד שבו רוקדות שלוש בנות. הן לימדו את עומר את הריקוד, חברה שלהן מהכיתה . באותו היום הן רצו לצלם את הריקוד. עומר לא יכלה להיפגש עם חברות.
אז הן קבעו כל החבורה. אלין, ליה, אפריל ויולי. אפריל ויולי לימדו גם את אלין וליה את הריקוד. הן צילמו את הריקוד. אחרי שהן צילמו יולי שלחה את הסרטון של הריקוד לעומר והתקשרה אליה בשיחת ווידאו. "יו, צילמנו את הריקוד! " אמרה אפריל לעומר שדיברה איתן בטלפון. "למה אתן אומרות לעומר?" אמרה אלין בטון מבולבל. "כן, זה אנחנו, זה שלנו הריקוד הזה, מה עומר קשורה?" ליה לא הבינה מה קורה. "אה כן, אנחנו תכננו לעשות את הריקוד הזה עם עומר." אמרה יולי באדישות. "פשוט היום היא לא יכולה להיפגש , אז קראנו לכן." אפריל אמרה בטון קצת אשם, היא הרגישה שהיא ויולי פגעו בחברות שלהן. "לא אכפת לנו שרציתן לצלם את זה עם עומר, אכפת לנו שלא אמרתן לנו." אמרה להן ליה, והפעם היא לא הייתה רגועה, הפעם היא אמרה את זה בכעס, היא כעסה שאפריל ויולי לא אמרו לה ולאלין.
"אלין, לא יודעת מה אתך, אני הולכת. ולא חוזרת. " ליה הרימה את התיק שלה בכעס מהכיסא ושמה על הכתף בכעס. ליה הייתה ממש כועסת, וחברותיה אף פעם לא ראו אותה כל כך כועסת. ליה הגיעה הביתה וחשבה על מה שהיה קודם. הרבה מחשבות הציפו אותה. וזה מה שגם הציף אותה בבית הספר ומה שהציף את ארבעתן בבית הספר.
אפריל אזרה אומץ וניגשה אל ליה. היא באה למקום של ליה. "היי" אמרה אפריל לליה. ליה הסתכלה על אפריל לשנייה וחזרה לספר שהיא קראה. "אני מצטערת על מה שהיה אתמול" אפריל התנצלה בפני ליה. בתוכה היא לא הבינה על מה ליה התעצבנה אתמול. היא הבינה שליה בטח הייתה מאוכזבת ממנה אבל היא לא הבינה למה. "יולי!" אפריל קראה ליולי. יולי הגיעה והסתכלה על ליה במבט מתנשא. "למה קראת לי? למה קראת לי למקום של מלכת הקריזות?" יולי שאלה את אפריל, וברור שהיא לא התכוונה למה שאמרה על ליה. פשוט היא גם כעסה על ליה. לא ממש היה ברור למה יולי כעסה. מה שהיה ברור זה שהיא מאד כעסה.
"שמעי ליה, מה שקרה אתמול..."יולי התחילה לדבר. ליה הפנתה את הראש שלה לכיוון יולי. "רגע, לפני שתגידי משהו, מה שהיה אתמול... אני... אני כועסת, אוקיי?, אני כועסת עלייך אז כרגע קשה לי להתנצל בפנייך. קשה לי לחשוב אני, אני יולי, עשיתי משהו לא בסדר." יולי אמרה לליה עדיין עם אותו מבט מתנשא. "אתן לא אמרתן לי ולאלין שתכננתן לצלם את הריקוד הזה עם עומר. אם הייתן אומרות לנו לפני כן היינו מסכימות, כי אם הייתן אומרות לנו מראש היינו יודעות ולא מגלות את זה ואז חושבות שסתם ניצלתן אותנו." ליה אמרה, וכבר התחילו להיות לה דמעות בעיניים.
"ניצלנו אתכן?" אפריל שאלה את ליה בתמיהה שאלה רטורית . "אנחנו רצינו לצלם איתכן את הריקוד כי באותו היום לא יכולנו לצלם עם עומר. אז, צילמנו איתכן וזה יצא נדיר, אז היינו מרוצות מזה מאד, ולא היינו צריכות את עומר לצלם את זה." אפריל הצהירה כלפיי ליה. "הנה! הנה הניצול. את אמרת, 'לא היינו צריכות את עומר יותר'." ליה נראתה נחושה כשאמרה את זה לאפריל ויולי. יולי הבינה שהן לא היו בסדר גם כלפיי עומר. "נכון!" יולי אמרה אחריי שהבינה כמה שהן לא היו בסדר. "איפה עומר?" אפריל שאלה די את עצמה.
"עומר!" אפריל ויולי צעקו ביחד כמו מקהלה. "עומר, עומר, אני מצטערת ו..." אפריל התחילה ויולי קטעה אותה. " 'אני'? רק את מצטערת? אנחנו מצטערות." יולי המשיכה את אפריל. "אנחנו הבנו, אנחנו הבנו הכול!" אפריל המשיכה. "אנחנו הבנו שלא הכול טוב בינינו, שלא הכול מושי מושי מהמם!" יולי אמרה. "אנחנו הבנו..." שניצלנו אותך!" הן אמרו ביחד כפה אחד. "אתן יכולות קודם כול להירגע?" עומר אמרה להן בטון קצת תוקפני. אפריל נשמה עמוק מאוד עד שכמעט נחנקה. "הכול בסדר. ואם לומר את האמת, אני לא באמת לא יכולתי להיפגש לצלם איתכן את הריקוד." עומר הודתה באמת. "מה?!" יולי נדהמה. "כן. אני מצטערת, ואני יודעת שתתאכזבו ממני, אבל הברזתי לכן. אני... פשוט לא כל כך התחברתי אליכן בתור חברות." עומר הרגישה טוב מלהגיד להן את האמת. "זה בסדר. אבל, למה לא אמרת לנו פשוט?" אפריל הרגישה הקלה אבל גם בלבול. "כי... אתן בנות שקשה להן לקבל תשובה שהן לא רצו לשמוע." עומר הרגישה שמשהו רע עומד לקרות. "אנחנו?!" יולי התחילה להתרגז. "טוב, אולי זה נכון..." יולי חשבה. "זה נכון. אבל אתן עדיין חברות שלנו." אלין אמרה לאפריל ויולי. ליה גם הייתה איתה. הן הקשיבו לשיחה הזאת. והיו שמחות שהריב הזה נגמר. "סליחה אלין, ממך לא הספקנו להתנצל." אפריל התנצלה בפני אלין. "זה בסדר, כבר אתמול ידעתי שלא התכוונתן. ושעשיתן את זה כי... טוב, אני לא יודעת למה עשיתן את זה.
"חחח..." ליה אפריל ויולי צחקקו. "אני שמחה שפתרנו את זה ככה." ליה אמרה לבנות. "אמ.. אני לא קשורה לפה..." הבנות נזכרו שעומר עדיין לידן. "אה, עומר. אוקיי, אז הכל התחיל כשרבנו על זה ש.." אלין התחילה ויולי קטעה אותה. "אלין! בהזדמנות אחרת עומר." אפילו כשבהתחלה המצב נראה אבוד, בסוף הן חברות יותר טובות ממה שהיו קודם
זה התחיל כיום רגיל והמשיך כמריבה שהייתה נראית כאילו תפריד את הבנות לנצח... מזמינה אתכם לקרוא ולהנות מחייהן של נערות מתבגרות בסביבות גיל 13 שמתמודדות עם החברות, ועם המריבות קריאה מהנה
