HE213–15תצוגה מקדימה של הסיפור
הילדה שנעלמה בבית הספר ):
בבית הספר "בגין" בתל אביב, הכיתה ד'3 התכוננה לשיעור המתמטיקה. גב' רונית ספרה את התלמידים ופתאום גילתה שנועה חסרה. "מישהו ראה את נועה?" שאלה המורה בדאגה.
הילדים הסתכלו סביב והבינו שנועה לא בכיתה. יונתן אמר שראה אותה בהפסקה ליד הספרייה, אבל מאז היא נעלמה. מיכל, החברה הטובה של נועה, התחילה לבכות בדאגה.
גב' רונית התקשרה למנהלת בית הספר והכריזו בלשכת הודעות שמחפשים את נועה. כל המורים והתלמידים יצאו לחפש בכל פינה בבית הספר. הלב של כולם דפק מהר מהר מהמתח.
יונתן ומיכל חיפשו יחד במגרש המשחקים, בחדר האוכל ואפילו בחדר המורים. "איפה היא יכולה להיות?" שאל יונתן בדאגה. מיכל המשיכה לבכות וגם ילדים אחרים התחילו לדמוע מפחד.
פתאום, גב' רונית נזכרה שלפני שבועיים נועה סיפרה על המקום הסודי שלה. היא מיד רצה לספרייה עם כמה תלמידים. "אולי היא שם!" קראה המורה.
בספרייה, מאחורי המד shelf של ספרי הפנטזיה, הם מצאו דלת קטנה למחסן. גב' רונית פתחה את הדלת ושם, בתוך המחסן האפל, ישבה נועה. היא קראה ספר באור הפנס של הטלפון שלה ולא שמעה כלום.
"נועה!" קראה גב' רונית בהקלה. "כל בית הספר חיפש אותך!" נועה הבינה מה קרה והתחילה לבכות. "סליחה, רציתי רק להיות לבד ולקרוא קצת," היא אמרה.
מיכל חיבקה את נועה חזק והבטיחה שתמיד תגיד לה לפני שהיא הולכת למקום סודי. יונתן נשם בהקלה וגם התחיל לחייך. כל התלמידים בבית הספר שמחו כשנועה חזרה לכיתה בשלום.
גב' רונית דיברה עם נועה על כך שחשוב להגיד למבוגר לפני שיוצאים ממקום. נועה הבינה את הטעות שלה והבטיחה שלא תעשה את זה שוב. מהיום הזה, כל הכיתה קיבלה אחריות גדולה יותר לשמור אחד על השני.
