החתול

החתול

בבוקר בעיר, מיקה יצאה עם אבא דויד לטייל. ליד המכולת הם שמעו “מיאו” קטן.

חתול אפור הסתתר מתחת לספסל, קצת רועד. מיקה כרעה ולחשה: “שלום, אני מיקה. אתה רעב?”

אדי הגיע עם בקבוק מים קטן, ורוני הביא פירור לחם. החתול הריח, ליקק, והזנב שלו התחיל להתנדנד.

פתאום הגיעה מיכל עם קופסה רכה. “ניקח אותו לעמותה בעיר, שם ידאגו לו,” אמרה.

כולם הלכו יחד ברחוב, בין האוטובוסים והחניות. החתול צעד לידם בשקט, כאילו מצא חברים חדשים.

בעמותה נתנו לו שמיכה ושם: “גל.” מיקה חיבקה את האוויר ואמרה: “בעיר יש מקום ללב טוב!”