HE74–6תצוגה מקדימה של הסיפור
הדרקון התנקם בגובלין
היה היה פעם דרקון גדול וירוק בשם דוד, שגר בתחנת ירח נוצצת בחלל. הוא אהב לעוף בין הכוכבים ולנשוף אש צבעונית שנראתה כמו זיקוקים.
על כוכב לכת סגול לידו חיו גובלינים קטנים. הם קינאו בדרקון, כי גם הם רצו לעוף בחלל ולהאיר את השמים.
לגובלינים היה מלך עצבני שלא אהב דרקונים בכלל. הוא אמר לכל הגובלינים לתפוס את דוד, כי פחד מהאש החזקה שלו.
אבל דוד לא היה לבד. היו לו שלושה ילדים חמודים: מיקה, גל ועומר. הם למדו לעוף לאט לאט, וכמעט כל הזמן צחקו.
באחד הימים הגובלינים תקפו את תחנת הירח. אמא הדרקונים הגנה על הילדים, אבל היא נעלמה בין הכוכבים, ודוד נהיה עצוב וכועס מאוד.
דוד עף לממלכת הגובלינים עם לב כבד. הוא נשף אש מסביב לממלכה, אבל שמר שלא לפגוע בגובלינים הקטנים רק בבניינים הרעים של המלך.
עברו כמה שנים, והילדים של דוד גדלו ונהיו דרקונים חזקים וחכמים. בכל החלל נשאר רק גובלין אחד קטן וביישן בשם רוני.
רוני לא רצה מלחמות, רק חברים. מיקה, גל ועומר שוחחו איתו, והם גילו שהוא מצייר כוכבים יפים על אבנים מרחפות.
לאט לאט הם הפכו לחברים טובים. במקום להילחם, הם בנו יחד תחנת חלל חדשה לדרקונים ולגובלינים, ושמרו שהשמים יישארו מלאים באור, בשלום ובחברות.
