הביריון

הביריון

דניאל היה ילד בכיתה ב' שאהב להתבדח. אבל לפעמים הבדיחות שלו היו לא נעימות, והוא הציק לילדים אחרים בכיתה.

יום אחד, דניאל דחף את יונתן בהפסקה והוא נפל על הרצפה. יונתן בכה, וגב' רונית המורה ראתה את מה שקרה.

"דניאל, אני צריכה לדבר איתך," אמרה גב' רונית ברצינות. "זה לא בסדר להציק לחברים. איך היית מרגיש אם מישהו היה דוחף אותך?"

דניאל הוריד את מבטו. הוא לא באמת חשב על זה ככה. "אני מצטער," הוא מלמל בשקט.

גב' רונית לקחה את דניאל למנהל, מר אבי. מר אבי הסביר לדניאל שכשמציקים לאחרים, יש תוצאות. "אתה תצטרך להתנצל ליונתן, ובהפסקה תשב בכיתה במקום לשחק."

דניאל הרגיש רע מאוד. הוא לא רצה לאבד את ההפסקות שלו! הוא ניגש ליונתן והתנצל בכנות. "סליחה שדחפתי אותך. זה היה לא נכון."

יונתן חייך חיוך קטן. "בסדר. רק אל תעשה את זה עוד פעם."

מאותו יום, דניאל למד להיות חבר טוב יותר. הוא גילה שזה הרבה יותר כיף לשחק עם החברים מאשר להציק להם. כשהוא רצה להתבדח, הוא ודא שכולם צוחקים ביחד.

גב' רונית שמחה לראות את השינוי בדניאל. "אני גאה בך," היא אמרה לו. "אתה מראה שאתה יודע לקחת אחריות."

דניאל הבין שלהיות טוב לאחרים זה בחירה. וזו הבחירה הכי טובה שהוא יכול היה לעשות. עכשיו היו לו הרבה יותר חברים, והכיתה הפכה למקום נעים לכולם.