האילה

האילה

כתבה ואיירה: אורה מרים כהן. כיתה ה'2 בית ספר תחכמוני רחובות

תודות ל..

להורים שלי, לאחותי אילה, שממנה היתה לי את ההשראה לסיפור, לאחותי הקטנה יעלה, לכל המשפחה שלי, ולחברתי ליאן, תודה על כל העזרה.

לא היה לה כיף בעיר. כולם התעללו בה, היא כל הזמן הייתה עצובה.

היה הייתה פעם אילה חמודה, שגרה בשדות תל אביב.

עד שיום אחד, כשהסתובבה ממקום למקום, היא מצאה לעצמה מקום חדש, בית של איש עשיר, שגר בעיר ראשון לציון. לאיש קראו תום.

לתום היה בית גדול, ובבית הייתה פינת חי עבור חיות.

אבל תום היה אדם רשע, הוא אהב לזלזל בחיות. הוא לקח את האילה, ו"זרק" אותה לכלוב.

האילה התחילה לבכות, היא היתה רגילה לרוץ בטבע, באוויר הפתוח, וכעת היא תקועה בתוך כלוב.

יום אחד תום הרשע הגיע. דלת הכלוב נפתחה, ותום הרשע הכניס אל הכלוב את החתולה שלו. האילה ניצלה את ההזדמנות, וניסתה לברוח.

החתולה שרטה את הרגל של האילה,

אך בכל זאת האילה ברחה עם הרגל הפצועה. היא רצה רחוק מהבית של תום, רצה עד שנגמר לה הכוח, ומרוב עייפות צנחה וישנה על הדשא הרטוב.

למחרת האילה התעוררה, היא הייתה נחושה למצוא לעצמה בית טוב. היא יצאה לדרך, והסתובבה ממקום למקום.

כעבור חודש ימים, לאחר נדודים ארוכים, האילה מצאה לה מקום שקט, בקתה קטנה בגולן הירוק.

האילה לא התביישה, היא דפקה על דלת הבקתה.

זוג צעיר פתחו לה את הדלת, שמם היה אפרים ודינה.

הם מיד אמרו לה בפנים עצובות: "אוי...מה קרה לך אילה?"

עוד לפני שהיא ענתה, הם מיהרו והכניסו אותה לתוך הבית, שמו אותה על סדין ליד האח הבוער, הניחו לידה אוכל ומים חמימים, ונתנו לה לישון כדי שתוכל להחלים.

הם חיכו בסבלנות עד שתתעורר, וכשפקחה האילה את עיניה, הילדים של אפרים ודינה, מיה וגל, כבר היו מוכנים לשחק איתה.

הם באו וליטפו את האילה, והיא בפעם הראשונה בחייה, הרגישה טוב, היא הרגישה בבית.

אפרים ודינה באו ואמרו: "איזו אילה יפה וחמודה" וכולם ליטפו אותה .

מיה שאלה את הוריה: "אפשר שתישאר אצלנו בחצר?".

אפרים ודינה ענו בהתלהבות: "כן בשמחה רבה מיה", ולאחר מכן הוסיפו ואמרו : "ילדים, אולי תוציאו את האילה לחצר? שתוכל לנשום קצת אוויר".

"בשמחה" ענו הילדים, וקשרו בעדינות חבל משי נעים, סביב צווארה.

לפתע אפרים שמע דפיקות חזקות בדלת. הוא ביקש מהילדים לקחת את האילה, ולהחביא אותה בזריזות בחדר שלהם. לאחר מכן הוא פנה לפתוח את הדלת.

בפתח הדלת עמד איש נמוך עם קרחת. זה היה העוזר של תום הרשע.

הוא שאל בקול רם, ובלי להגיד שלום: "ראיתם אולי במקרה אילה פה בסביבה שלכם"?

אפרים ענה לו בלי להסס: "לא, לא ראינו כאן אף אילה".

"אתה משקר!!!" אמר העוזר בלי לעצור, ומיד צעק:" לך ותביא לי אותה מיד!", היא שייכת לבוס שלי!!!

אפרים לא נבהל מהעוזר הרשע, וענה בשלווה: "לא אחזיר לך את האילה, היא שלנו, של כל המשפחה, וכך זה יישאר".

" מה אתה מבלבל את המוח, האילה שייכת לתום הבוס שלי!

אמר העוזר בעל הקרחת, ודחף בכח את אפרים אל הרצפה.

אפרים קם בלי להסס, החזיק מקל של מטאטא בידו, ואיים על העוזר: "אם לא תסתלק מהבית שלי מיד, אני אצטרך לסלק אותך בכח, ממש לטאטא אותך מהבית שלי..."

העוזר ברח, והילדים שמאד פחדו, התקרבו שוב אל אבא ואמא.

דינה שדאגה מאד לאפרים, שאלה אותו: "הכל בסדר?" "כן" ענה אפרים בקול חלוש.

גם הילדים חזרו לעצמם, והתחילו לעשות פרצופים אחד לשני....

האילה הייתה מתוחה ועצובה, היא הרגישה שסיבכה את המשפחה הנחמדה שאליה הגיעה. הלילה ירד, וכולם הלכו לישון...

למחרת האילה התעוררה מוקדם, היא הייתה נראית מוטרדת. בלי שום הקדמה היא אמרה לבני המשפחה, "אני מצטערת, אני חייבת ללכת".

"הכול בסדר" ענו כולם בהבנה, ומיה אמרה: " את צודקת, הטבע הוא המקום הטוב ביותר בשבילך, שם תוכלי לרוץ בחופשיות, ולהיות באוויר הפתוח".

אפרים חייך, וליטף את ראשה של מיה, כולם נפרדו בחיבוק מהאילה, ורק גל קצת בכה...

האילה יצאה בריצה מהירה ובדילוגים, אך עוד לפני שנעלמה באופק, היא הסתובבה ואמרה למשפחה הנחמדה: "להתראות לכם, תודה על הכל, לעולם לא אשכח את מה עשיתם בשבילי", ורצה לעבר השמש.

הסוף

(מאת אורה מרים כהן)

האילה

האילה הוא סיפור שמבוסס על אילה חמודה, שרוצה למצוא לעצמה בית אמיתי. תוך כדי הרפתקאות רבות היא מוצאת בית שהיא באמת אוהבת, בית שבו היא מרגישה נוח. אך האם תישאר שם? האם הבית הוא המקום הטוב ביותר לאילה? על כל זאת ועוד בספר שלפניכם....

את הסיפור האילה כתבה ילדה בגיל 11

סיפור זה מלמד, שצריך להתייחס לחיות, ולכל יצור חי בצורה יפה, ולא להתעלל בהם.

כתבה ואיירה: אורה מרים כהן.