HE1015–17תצוגה מקדימה של הסיפור
דן, בן, ג'וןג'ון וכוח השיער הצבעוני
בבוקר יום ההולדת, השמש נכנסה לסלון כמו פנס גדול. דן פקח עין אחת, וראה את בן וג׳ון ג׳ון קופצים ליד המיטה עם שלט: מזל טוב 43!
דן קם בתנועה של גיבור. הוא הרים את שני הילדים יחד, אחד בכל יד, וסובב אותם באוויר. בן צחק, ג׳ון ג׳ון צעק, ודן אמר: כוח־העל שלי הוא להיות האבא הכי כיפי בעולם!
שרית עמדה בדלת וצחקה. היא אמרה: אבא־על, לפני שאתה מציל את העולם, תשטוף פנים ותאכל חביתה. דן הצדיע לה עם מגבת על הכתף.
אחרי ארוחת הבוקר, בן מצא משהו מוזר מתחת לספה. זו הייתה ידית כסופה עם כפתור קטן. ג׳ון ג׳ון לחץ, ופתאום נפתחה חרב אור צבעונית, כחולה, ירוקה וסגולה יחד.
וואו! אמר דן. זאת כנראה חרב יום הולדת קסומה. היא לא נועדה להילחם, אלא לפתוח הרפתקאות מצחיקות.
החרב הבהבה שלוש פעמים והצביעה אל הדלת. שרית הציצה בשעון ואמרה: אני נשארת להכין ארוחת יום הולדת. תחזרו רעבים, ובלי להפוך את העיר לג׳לי.
דן והילדים יצאו לרחוב. חרב האור זמזמה כמו דבורה שמחה והובילה אותם עד לקולנוע בקניון. ליד הדוכן חיכה להם הר גדול של פופקורן, כאילו מישהו ידע שהם באים.
המשימה הראשונה הופיעה על מסך קטן: למצוא את גרעין הפופקורן הזהוב. דן הכניס יד לדלי, בן חיפש בכיסים, וג׳ון ג׳ון מצא את הגרעין דבוק לאף של דן.
כולם התגלגלו מצחוק. חרב האור נדלקה בירוק, והדלת לאולם נפתחה מעצמה. בפנים הקרינו סרט על רובוט שאיבד את הנעליים שלו.
באמצע הסרט, החרב זהרה בסגול ולחשה: משימה שנייה! עליכם לצחוק בלי להשמיע קול. דן ניסה, אבל יצא לו פף קטן, וכל השורה רעדה מצחוק שקט.
אחרי הסרט הם יצאו לפארק. החרב הצביעה על מגלשה גבוהה, ובן הכריז: זו טירת הפופקורן! דן טיפס אחריהם ואמר בקול עמוק: אני המלך בן ארבעים ושלוש וחצי גרעינים.
ג׳ון ג׳ון נתן לדן כתר מעלים. בן מצא מקל קטן והפך אותו לשרביט. דן קד קידה כל כך גדולה, שכמעט נפל לתוך ארגז החול.
ואז החרב נדלקה באדום עדין. על הספסל חיכתה מפה עם ציור של הבית שלהם ולידו לב גדול. דן אמר: המשימה האחרונה היא לחזור לאמא שרית בזמן לארוחה.
הם רצו הביתה, אבל לא מהר מדי, כי דן נשא את ג׳ון ג׳ון על הגב ואת בן החזיק ביד. בדרך בן שאל: אבא, אתה לא מתעייף? דן חייך ואמר: אבא־על מתעייף רק כשאין חיבוקים.
כשפתחו את הדלת, ריח של קציצות, אורז ועוגת שוקולד מילא את הבית. שרית עמדה ליד השולחן ואמרה: נו, מצילי העולם, מה פספסתי?
כולם דיברו יחד. בן סיפר על גרעין הפופקורן הזהוב, ג׳ון ג׳ון הראה איך דן כמעט נפל, ודן הניף את חרב האור כאילו היא מיקרופון. שרית צחקה כל כך, שהסינר שלה רעד.
אחרי האוכל, שרית אמרה: עכשיו גם אני מצטרפת להרפתקה. החרב נדלקה בוורוד והובילה את כולם למרפסת. שם חיכו בלונים, שרשרת נורות, וקופסה עטופה בנייר כחול.
בתוך הקופסה היה גלימה מצחיקה עם ציור של פופקורן וכיתוב: דן, אבא־על מספר 43. דן לבש אותה מיד. בן וג׳ון ג׳ון מחאו כפיים, ושרית קשרה לו את הגלימה כמו קוסמת אמיתית.
החרב האירה את העוגה, ועליה ארבעה נרות גדולים ושלושה קטנים. כולם ספרו יחד: ארבעים ושלוש! דן עצם עיניים וביקש משאלה בשקט.
כשהוא כיבה את הנרות, חרב האור השמיעה מנגינת יום הולדת קטנה. דן חיבק את שרית, את בן ואת ג׳ון ג׳ון. הוא אמר: יש לי רק כוח־על אחד, אבל הוא עובד הכי טוב כשכולכם איתי.
בערב, כשהבית נרגע, החרב חזרה להיות ידית קטנה ונרדמה על המדף. בן לחש: אולי מחר תהיה עוד הרפתקה. דן חייך ואמר: בטח, אבל קודם אבא־על צריך לישון.
