HE47–9תצוגה מקדימה של הסיפור
גיבורת התבע
דני ומיה היו חברים הכי טובים משכונת הדר בחיפה. יום אחד, בזמן ששיחקו ליד הבית הישן ברחוב, הם מצאו מפה עתיקה תחת אבן רופפת.
תראי, מיה!
הם עקבו אחרי הרמזים במפה – עברו ליד הפיקוס הגדול בגן, ספרו עשר מדרגות במדרכה, והגיעו לבסוף לגינה הציבורית הקטנה.
שם, מתחת לספסל עץ ישן, הם חפרו בזהירות. לפתע, דני משך קופסת פח חלודה.
בתוך הקופסה הם גילו אוסף של תמונות ישנות, מכתבים בכתב יד, ומטבעות עתיקים. "זה אוצר אמיתי!" לחשה מיה.
דני חייך. "זה אוצר של זיכרונות של מישהו. בוא ניקח את זה למוזיאון השכונתי."
במוזיאון התברר שהקופסה השת belonged למשפחה שגרה בשכונה לפני חמישים שנה. אנשי המוזיאון שמחו מאוד והודו לדני ולמיה.
הילדים חזרו הביתה גאים ושמחים. הם למדו שלפעמים האוצרות הכי יקרים הם לא זהב ויהלומים, אלא סיפורים ומורשת.
