בלום ופאר

בלום ופאר

היה היה פעם בשדה ירוק וגדול פייה קטנה ושמה פאר. לפאר הייתה סוסה קסומה וחמודה, חיית המחמד שלה, ושמה בלום.

לבלום היה פרווה לבנה עם נקודות שחורות כמו טיפות צבע. פאר הייתה פייה לבנה וזוהרת, אבל הייתה לה גם רעמה ארוכה בשיער, כמו לחד־קרן קסום.

ערב אחד, פאר רכבה על בלום בשדה. השמש שקעה לאיטה, והרוח ליטפה להן את הפנים ברכות.

כשנהיה לילה, פאר ובלום היו מאוד עייפות. הן נשכבו על הדשא הרך ונרדמו, כשהכוכבים מנצנצים מעליהן כמו פנסים קטנים.

בבוקר, פאר ובלום קמו, התמתחו וחייכו לשמש. הן יצאו שוב לריצה בשדה, הדשא היה מלא טל ובירקנים קטנים צייצו מכל עבר.

פתאום, אחרי כמה שנים שבהן הכול היה שקט ונעים, הופיע נמר גדול בין השיחים. עיניו זהרו, והוא ניסה להתקרב לבלום בקפיצות שקטות.

הנמר שאג ורצה לתקוף את בלום. פאר רעדה מפחד, אבל בלום התייצבה באומץ גדול.

בלום דהרה סביב הנמר מהר כמו הרוח, והבליעה אותו בענן אבק. הנמר הסתובב, הסתחרר, ולבסוף ברח רחוק־רחוק מן השדה.

פאר רצה אל בלום וחיבקה לה את הצוואר. "את הגיבורה שלי!" לחשה לה בשמחה ובעיניים נוצצות.

מאותו יום, פאר ובלום שמרו יחד על השדה. הן המשיכו לרכוב בין הפרחים, לשיר עם הציפורים ולחיות באושר ועושר.