HE715–17תצוגה מקדימה של הסיפור
אם הייתי גרה לבד
בצהרי יום חמישי, יעל ישבה בחדרה והביטה בתקרה. היא תהתה על מה היא הייתה עושה אם הייתה גרה לבד. המחשבות שלה היו כמו תיבת אוצר מלאה ברעיונות קסומים ומשונים.
אם הייתי גרה לבד, חשבה יעל, הייתי מגדלת גן מלא צמחים מטפסים שמובילים לחדרים סודיים. אולי הייתי מגדלת עצי שוקולד ואדמה שמכוסה בפסיפס של סוכריות.
יעל חלמה על מטבח שבו כל המגירות מלאות חטיפים טעימים ואין צורך לשטוף כלים אחרי הארוחה. היא יכלה לדמיין את עצמה יושבת באמצע החדר, מוקפת בפיצה גומי ובמגדלי קצפת.
בזמן שאמא שלה הכינה ארוחת ערב, יעל המשיכה לחלום. היא חשבה על חדר שינה שבו המיטה היא נדנדה גדולה, ואפשר לישון תחת שמי הכוכבים, אפילו בתוך הבית.
מה שהיה הכי מלהיב מבחינתה, היה הרעיון של ספריית ענק עם ספרים שפשוט פותחים אותם והם הופכים לסרטים. כל ערב היה הופך להרפתקה קולנועית חדשה.
יעל אהבה לדמיין חיים מלאי קסם ויצירתיות, ואז היא שמעה את קול אמא שלה קוראת לה לארוחת ערב. "יעל! ארוחת ערב מוכנה!"
היא קמה מהמיטה, חיוך רחב על פניה, ורצה אל המטבח. למרות שהיא אהבה לחלום על חיים עצמאיים, היא גם אהבה את הבית שלה, במיוחד את ארוחת הערב שאמא שלה מכינה תמיד באהבה.
"אמא," אמרה יעל כשנכנסה למטבח, "אם הייתי גרה לבד, הייתי עושה דברים ממש משונים." אמא חייכה ואמרה, "אני בטוחה שאת היית עושה דברים נפלאים, אבל עכשיו, בואי תטעמי את מרק העדשים שלי ותספרי לי עוד על הרעיונות שלך."
יעל התיישבה ליד השולחן, לוקחת את הכף ומתחילה לאכול. היא הבינה שלפעמים הדמיון הכי טוב הוא זה שמתרחש לצד האנשים שאנחנו אוהבים, והחיים בבית תמיד מלאים ברגעים קסומים משלהם.
