אב ובן

אודיה אביגיל סבו

אב ובן

בסד

תכירו אני נטלי אני ילדה רגילה. לא כמו עילאי החכם. ולא כמו גומא שמצוין בספורט ואני גם לא מקובלת כמו רוני סתם ילדה. שאוהבת סיפורים ולא אוהבת להיות במרכז .

נטלי

עילאי

רוני

גומא

ליפני 21 שנים שיחקתי אם החברים שלי עילאי, גומא ורוני. ישבנו אחרי משחק ארוך של יותר משעתיים. הסתכלנו לעבר הטירה הישנה שמספרים שלפני 267 שנים היה גר בה מלך רשע מאוד שהיה גונב כסף מהתושבים שהיו גרים בעיר. עזרתי אומץ ושאלתי אם הם רוצים לחקור את הטירה. "כולם מוכנים?" שאלתי, "כן" ענו עילאי וגומא . "אני לא מוכנה" אמרה רוני "כבר כמעט חושך ואני לא מסכימה להיכנס לטירה נטושה בלילה." בסדר" אמרתי "ניפגש מחר ב"4".

למחרת נפגשנו ליד הטירה המסתורית והמפחידה. רציתי לפתוח את השער אבל לא יכולתי לזוז, פחדתי נורא. גומא שהכי פחות פחד פתח את הדלת והיא נפתחה בחריקה חזקה שגרמה לשער להתנדנד באופן שגרם לנו לחשוב שזה ישבר. בכל זאת היה עליו הרבה חלודה. נכנסו לגינה עלובה למראה שהעצים שם רקובים, צילמתי תמונה - אני אראה לכם!

חצינו את הגינה המטרידה והגענו לכניסה. פחדנו נורא "אני מפחדת" אמרה רוני. האמת שגם אני פחדתי אבל שתקתי. הפעם אני פתחתי את הדלת הגדולה מעץ אלון רקוב. היה חושך מוחלט. טוב לא מוחלט, כמעט מוחלט. עילאי הדליק פנס בטלפון, פתאום הם קלטו סלון ישן ועלוב אבל שהיה ניראה כאילו יש לו עבר מפואר מאוד. נכנסנו והסתכלנו מסביב. היה שם שולחן עץ ישן שהיה עליו המון אבק. כל הסלון האדיר היה מאובק ומפחיד. רוני בכתה ואמרה שהיא לא מסוגלת יותר.

"אני לא מוכנה ללכת כאן" אמרה רוני. "בסדר" אמר עילאי "אני ואת נלך לגינה ונטלי וגומא ילכו לחקור את הטירה". לא ציפיתי שנתפצל, עכשיו פחדתי אפילו יותר. "שניכם תדליקו פנסים" אמר עילאי לי ולגומא ויצא אם רוני החוצה. עלינו במדרגות הישנות והמאבקות ונכנסנו לחדר קטן מאוד. אני צילמתי אח אבן ישנה ושולחן עבודה מעץ מאובק שהיה עליו קופסה יפה. פתחתי אותה ובתוכה היה תכשיט שהיה עשוי ברזל זול אבל שבאמצע שלו הייתה אבן יקרה מפז בצבע ירוק משגע שהפיצה אור בעצמה.

הכנסתי את הקופסה לתיק שלי בלי שגומא שבדק את האח יראה. "בואי הסתכלי" אמר גומא. גומא נתן לי מטבע זהב גדול שהיה אליו תמונה של מלך זקן מאוד מאוד. הסתכלתי על המלך שהיה ניראה אומלל מאוד. הרגשתי כמו בימי החשמונאים. הסתכלנו מהחלון וראינו את עילאי מפוחד ואת רוני עוד יותר הולכים בגינה המפחידה. זה היה מראה מצחיק מאוד אז צילמתי אותם כדי לצחוק אליהם. באמת שהייתי מגעילה מאוד ואני מצטערת . רוני בכל זאת הסכימה שתיראו את התמונה.

גומא צעק "שלום" והם נבהלו . זה היה נורא מצחיק. "זה אנחנו גומא ונטלי" אמרתי. "זה אתם?" אמר עילאי "איפה אתם?" "כן זה אנחנו בחלון הקטן." "יואו מה גיליתם? משהו מגניב?" "כן! ניפגש בספסל מול הטירה." אמר גומא. "בסדר" אמרה רוני. ובלי להעליב אני הייתי בשוק מי זה שהיא אמרה את זה כי רוני קצת פחדנית. נפגשנו ונשאר לנו חצי שעה עד ארוחת הערב. עכשיו כולנו צחקנו ודיברנו בשלווה. רוני סיפרה שהם ראו חממה שהיה כתוב עליה "אב ובן" אבל על השלט היה קשקוש בספריי אדום דהוי וישן.

חזרתי הביתה ולפני שהתחלתי לאכול ישבתי ליד המחשב וחיפשתי מקורות מידע מיוחדים על המטבע. זה מה שגילתי: ליפני 267 שנים חי מלך טוב מאוד. היה לו אישה שנפטרה אחרי שילדה ילד. המלך אהב מאוד את בנו עד שיום אחד הבן עזב מסיבות לא ידועות והמלך הפך לרשע וגבה כסף מהתושבים. ישבתי עד שאמא שלי כעסה עלי למה אני לא במיטה.

הלכתי לחדר וישבתי על המיטה. היו לי מחשבות רבות ובסוף נזכרתיבקופסה שבתיק שלי. הלכתי לקצה של החדר ואז נכנסה אחותי הגדולה רותי. "את לא ישנה? אני לא ישנה גם" אמרה רותי "את מתרגשת לחתונה של דודה מוריה?" "האמת היא שבכלל לא" אמרתי. "באמת איזה חנונית" אמרה רותי.

אחרי שרותי יצאה מהחד שלי, לקחתי את הקופסה. הפעם פתחתי אותה ולקחתי את השרשרת הגדולה מברזל ולהפתעתי ראיתי קלף ישן פתחתי אותו. הנה הוא אני אראה לכם.

אבא יקר אני יוצא למסע. אמא נפטרה ואני לא מוכן להישאר. נותן לך את השרשרת של אמא. באהבה רונן.

אני לא מאמינה! הכול מובן עכשיו! למלך היה בן והבן הלך בגלל מות האם למרות שהיא מתה מוקדם זה שבר את האב ובגלל זה הוא היה מגעיל לעם שלו. אני חייבת לפגוש את החברים עכשיו. סימסתי לכולם להיפגש ביער האורן הגדול. אני רק מציינת שמאוחר מאוד, השעה 1 לפנות בוקר אבל לא הייתה לי בררה. נפגשנו מפוחדים מה כרה שאל עילאי נשמתי עמוק וסיפרתי נתתי להם את הפתק . כשגמרתי רוני דיברה הבנתי בעצם המלך כשכש על השלט. נכון אמרתי היה שתיקה ארוכה עד שגומא אמר זה אומר שהתעלומה נגמרה. כן אמרתי בעצב מכירים את זה שאתם רוצים שמשהו יגמר ואז שהוא ניגמר מתבאסים ככה הרגשתי הלכתי מהיער השעה כבר הייתה 3 לפנות בוקר.

למחרת ההורים שלי יצאו הייתי עצובה. לא בגלל שלא הייתי בחתונה אלה בגלל שיעמום גדול שתקף אותי לדעת שאין תעלומה. אחותי הגדולה בכתה על זה הייתי בשוק ממש בשוק. "נטלי רותי" קרא סבא שלי "מתנות מסבתא" אמר. לא היה לי חשק למתנות אבל הלכתי לסבא שלי. סבא נתן לרותי קופסה גדולה אדומה מקושטת ולי קופסה שחורה וכבדה. "אני לא מאמינה" אמרה אחותי רותי "תיק מנצנץ ומחליף צבעים". סבא אמר לי "נו תיפתחי" פתחתי את הקופסה בתוך הקופסה נחה מצלמה חדשה ויפה "סבא זה מושלם" רציתי לדבר רציתי להגיד לשטף אבל זה מה שיעצה לי מהפה נטלי עכשיו תצלמי סרט עם החברים שלך על הטירה נטלי פערה פה ההורים שלי יודעים? אמרה אחרי שתיקה ארוכה לא אבל את יודעת נכון אמר סבא כן אמרתי.

באתי לבית של עילאי, נכנסתי לחדר השינה שלו, ושאלתי אותו:

ר

היי עילאי, רוצה ליצור סרט על החוויות שלנו בטירה?

בטח!

זה החדר של רוני אני לא מגזימה זה מושלם נכון

רוני את רוצה לצלם אתנו סרט שאלתי

כן בטח

היי רוני! את רוצה ליצור איתנו סרט?

כן בטח!

וזה החדר של גומא החדר הכי פשוט...

רוצה לצלם אתנו סרט?

כן

הם חצו את החצר המפחידה, נכנסו לסלון המאובק, טיפסו ונכנסו לחדר יש עם מיטה גדולה, מפוארת ותמונות ישנות ואפילו המנורה הקטנה שעל שידת העץ הייתה ישנה מאוד. זה כל כך יפה אמרה רוני ואני ידעתי שהיא מתכוונת לתחרה הישנה.

נכנסנו דרך החצר המפחידה, עברנו בסלון המאובק והנטוש ועלינו למעלה לחדר שינה נוסף שהיה שם. במרכז החדר עמדה מיטה ענקית ומפוארת, ופתאום שמענו צעקה מבהילה שהתבררה כצעקה של התרגשות "איזה יופי!!" אמרה רוני. וישר ידעתי שהיא מתכוונת לכריות התחרה שהיו על המיטה.

גומא הציע שנחזור לסלון ונסריט שם. "רעיון טוב" אמרתי וירדנו לשם בריצה, ושם סיימנו למצלם את הסרט שקראנו לו "אב ובן" כמו שם הספר שלנו..

אנחנו ננצח אותך רונטולה

אתם מכעיסים אותי

חזרתי הביתה ההורים שלי חזרו וחיבקו אותי ישבנו וצפינו בסרט סיפרתי את כל הסיפור רותי אחותי קינאה נורא אז היא כל אזמן הציקה לנו. אני והחברים שלי ממשיכים להיפגש ולהסתכל בטירה ופעם אפילו ישנו שם מקווה שאהבתם נטלי

בסד ד אב 2002

הטירה ליפני שנים רבות

הסוף