קריעת ים סוף

קריעת ים סוף

אוּרִי הָלַךְ יַד בְּיַד עִם אִמּוֹ רוּת בְּתוֹךְ הֲמוֹן עֲצוּם שֶׁל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. הֵם יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם לִפְנֵי מִסְפָּר יָמִים, וְהַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ מְרַגֵּשׁ וּמְפַחִיד בְּאוֹתָה מִידָּה. אוּרִי הֶחֱזִיק חָזָק בְּיָדָהּ שֶׁל אִמּוֹ כְּשֶׁרָאָה אֶת הַמִּדְבָּר הָעָצוּם מִסָּבִיב.

לְפֶתַע, הַמִּילָה "פַּרְעֹה" הִתְפַּשְּׁטָה בֵּין הָאֲנָשִׁים כְּמוֹ רוּחַ קָרָה. "פַּרְעֹה רוֹדֵף אַחֲרֵינוּ עִם כָּל צְבָאוֹ!" צָעֲקוּ אֲנָשִׁים בְּפַחַד. אוּרִי הִרְגִּישׁ אֶת לִבּוֹ דּוֹפֵק חָזָק, וְרָאָה אֲנָשִׁים מַבִּיטִים לְאָחוֹר בִּדְאָגָה גְּדוֹלָה.

רוּת כָּרְעָה לְיַד בְּנָהּ וְאָמְרָה בְּקוֹל רַךְ: "אוּרִי, אַל תִּירָא. ה' שֶׁהוֹצִיא אוֹתָנוּ מִמִּצְרַיִם לֹא יַעֲזֹב אוֹתָנוּ עַכְשָׁיו." אֲבָל אוּרִי רָאָה דְּמָעוֹת קְטַנּוֹת בְּעֵינֶיהָ, וְהֵבִין שֶׁגַּם הִיא מְפַחֶדֶת.

כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִגִּיעוּ אֶל שְׂפַת יַם סוּף הָעָצוּם. לִפְנֵיהֶם הָיוּ גַּלִּים כְּחֻלִּים וַעֲצוּמִים, וּמֵאֲחוֹרֵיהֶם נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת הַסּוּסִים וְהַמֶּרְכָּבוֹת שֶׁל צְבָא מִצְרַיִם. "אֵין לָנוּ לְאָן לִבְרֹחַ!" בָּכוּ אֲנָשִׁים רַבִּים.

אָז הֵם רָאוּ אֶת מוֹשֶׁה, הַמַּנְהִיג שֶׁלָּהֶם. הוּא עָמַד גָּבוֹהַּ עִם מַטֵּהוּ, וּפָנָיו הָיוּ רְגוּעִים וּמְלֵאִים בִּטָּחוֹן. "אַל תִּירָאוּ!" קָרָא מוֹשֶׁה בְּקוֹל בָּרוּר שֶׁכֻּלָּם יָכְלוּ לִשְׁמֹעַ. "ה' יִלָּחֵם בַּעֲדֵכֶם, וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן!"

אוּרִי הִתְקָרֵב עִם אִמּוֹ לִרְאוֹת מַה קוֹרֶה. מוֹשֶׁה הִרִים אֶת מַטֵּהוּ גָּבוֹהַּ לְעֵבֶר הַיָּם. רוּחַ מִזְרָחִית חֲזָקָה הִתְחִילָה לִנְשֹׁב, כָּל כָּךְ חֲזָקָה שֶׁאוּרִי כִּמְעַט נָפַל.

וְאָז קָרָה נֵס מֻפְלָא! הַמַּיִם הִתְחִילוּ לָזוּז הַצִּדָּה, כְּמוֹ שְׁנֵי קִירוֹת עֲנָקִיִּים. בֵּינֵיהֶם נוֹצַר שְׁבִיל יָבָשׁ, שְׁבִיל שֶׁעָבַר בְּתוֹךְ הַיָּם! אוּרִי לֹא הֶאֱמִין לְעֵינָיו. הוּא רָאָה דָּגִים וְצִפֳּרֵי יָם בְּתוֹךְ קִירוֹת הַמַּיִם, אֲבָל הַשְּׁבִיל עַצְמוֹ הָיָה יָבֵשׁ לְגַמְרֵי.

בּוֹאוּ! עִבְרוּ!" קָרָא מוֹשֶׁה, וְהוּא הָלַךְ רִאשׁוֹן. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הִתְחִילוּ לַעֲבֹר, מִשְׁפָּחָה אַחַר מִשְׁפָּחָה. רוּת אָחֲזָה בְּיָדוֹ שֶׁל אוּרִי, וְהֵם הִצְטָרְפוּ לַהֲמוֹן שֶׁצָּעַד בְּתוֹךְ הַיָּם.

כְּשֶׁאוּרִי הָלַךְ בְּתוֹךְ הַשְּׁבִיל הַיָּבֵשׁ, הוּא הִרְגִּישׁ אֲדָמָה מוּצָקָה תַּחַת רַגְלָיו. הוּא הִבִּיט אֶל קִירוֹת הַמַּיִם לְיָדוֹ – הֵם הָיוּ גְּבוֹהִים כָּל כָּךְ! אֲבָל הוּא לֹא פָּחַד, כִּי הוּא יָדַע שֶׁה' שׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם. "אִמָּא, זֶה כָּל כָּךְ מֻפְלָא!" הוּא לָחַשׁ בְּהִתְפַּעֲלוּת.

אַחֲרֵי שֶׁכָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ בְּשָׁלוֹם, הַצִּבְעוּנִים הַמִּצְרִים הִתְחִילוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם בְּתוֹךְ הַיָּם. אֲבָל מוֹשֶׁה הִרִים שׁוּב אֶת מַטֵּהוּ, וְהַמַּיִם חָזְרוּ לְמְקוֹמָם. הַגַּלִּים כִּסּוּ אֶת כָּל צְבָא פַּרְעֹה, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָיוּ בְּטוּחִים בַּצַּד הַשֵּׁנִי.

אוּרִי וְאִמּוֹ עָמְדוּ עַל הַחוֹף וְהִבִּיטוּ עַל הַנֵּס הַגָּדוֹל שֶׁקָּרָה. סָבִיב אוֹתָם, אֲנָשִׁים שָׁרוּ וְרָקְדוּ מִשִּׂמְחָה. "תּוֹדָה לָה' שֶׁהִצִּיל אוֹתָנוּ!" אָמְרָה רוּת, וְחִבְּקָה אֶת בְּנָהּ חָזָק.

אוּרִי חִיֵּךְ וְהִבִּיט אֶל הַיָּם שֶׁחָזַר לִהְיוֹת רָגוּעַ. הוּא יָדַע שֶׁהַיּוֹם הַזֶּה יִשָּׁאֵר בְּלִבּוֹ לְעוֹלָם. הוּא רָאָה בְּעֵינָיו אֵיךְ ה' שׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם, וּמַצִּיל אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ נִסִּית. כָּעֵת הֵם הָיוּ עַם חָפְשִׁי, הוֹלְכִים לִקְרַאת עָתִיד חָדָשׁ.