לִילִי וְהַבָּלוֹן

לִילִי וְהַבָּלוֹן

לְלִילִי הָיָה בַּלוֹן אָדֹם וְיָפֶה. הַבַּלוֹן עָף לְמַעְלָה גָּבוֹהַּ גָּבוֹהַּ. לִילִי בָּכְתָה: "הַבַּלוֹן שֶׁלִּי עָף!"

לִילִי רָאֲתָה אֶת מַקְס הַכֶּלֶב. "מַקְס, בּוֹא! עֲזֹר לִי!" אָמְרָה לִילִי. מַקְס קָפַץ גָּבוֹהַּ, אֲבָל הַבַּלוֹן עָף יוֹתֵר גָּבוֹהַּ.

לִילִי רָאֲתָה אֶת צִּיפִּי הַצִּפּוֹר. "צִּיפִּי, בּוֹאִי! עִזְרִי לִי!" קָרְאָה לִילִי. צִּיפִּי עָפָה גָּבוֹהַּ, אֲבָל הַבַּלוֹן עָף יוֹתֵר גָּבוֹהַּ.

לִילִי רָאֲתָה אֶת הָעֵץ הַגָּדוֹל. "עֵץ, עֲזֹר לִי!" בִּקְשָׁה לִילִי. הָעֵץ הוֹשִׁיט עָנָף גָּבוֹהַּ גָּבוֹהַּ. הָעָנָף תָּפַס אֶת הַבַּלוֹן!

תּוֹדָה, עֵץ!" אָמְרָה לִילִי בְּשִׂמְחָה. הַבַּלוֹן חָזַר אֵלֶיהָ. לִילִי, מַקְס, צִּיפִּי וְהָעֵץ שָׂמְחוּ יַחַד.

עַכְשָׁיו לִילִי יוֹדַעַת: חֲבֵרִים תָּמִיד עוֹזְרִים. הַבַּלוֹן לֹא יַעֲוֹף עוֹד. כֻּלָּם שְׂמֵחִים!