המערה הקסומה של דני וגיא

המערה הקסומה של דני וגיא

דני וגיא שיחקו כדורגל בחצר בית הספר בהפסקה. פתאום, הכדור התגלגל אל השיחים ליד הגדר. כשרצו להוציא אותו, הם גילו מערה קטנה ומסתורית!

בוא נכנס!

הם עברו במנהרה קצרה, ופתאום – אור עז הכה בעיניהם. בצד השני של המערה היה יער מדהים! העצים היו בצבע סגול, ורוד ותכלת, והפרחים זוהרים בכל צבעי הקשת.

וואו!

הילדים הלכו ביער והשתאו מכל פינה. הפרחים שינו צבעים כשנגעו בהם, והעלים פיזמו מנגינות רכות. זה היה מקסים, אבל גם קצת מפחיד.

לפתע, הופיעה לפניהם פיה קטנה וחמודה. "שלום, דני וגיא," אמרה בחיוך. "אני פיית הקשת. אל תדאגו, אני כאן לעזור לכם." כנפיה הנוצצות זרחו בכל צבעי הקשת.

"איך את יודעת את השמות שלנו?" שאל דני בפליאה. הפיה צחקקה. "אני יודעת הכל על מי שמגיע ליער שלי!" היא הסבירה שהם צריכים לחזור לבית הספר לפני שיחסרו להם.

"אבל איך נחזור?" שאל גיא בדאגה. פיית הקשת נגעה בשרביט הקסום שלה. אבק זהב נפזר באויר, ומעגל אור נוצר לידם.

"פשוט עברו דרך המעגל והוא יחזיר אתכם למערה," אמרה הפיה בעדינות. "זכרו – היער הזה תמיד יהיה כאן אם תאמינו בקסם." היא קרצה להם בעין.

דני וגיא הודו לה ועברו במעגל האור. תוך רגע, הם מצאו את עצמם בחזרה בחצר בית הספר. הכדור שכחו כבר, והפעמון צלצל לסיום ההפסקה.

"זה באמת קרה?" לחש גיא לדני. דני חייך והוציא מהכיס פרח קטן בצבע ורוד נוצץ. "זה באמת קרה," אמר, והשניים רצו לכיתה עם זיכרון קסום שישמרו לנצח.