HE239–11Vista previa de la historia
גיא והדרך לבית הספר
גַּי אָהַב אֶת בֵּית הַסֵּפֶר, אֲבָל הוּא פָּחַד לָלֶכֶת שָׁם לבד. כָּל בֹּקֶר הוּא בִּקֵּשׁ מִאִמָּא שֶׁתְּלווה אוֹתוֹ עַד הַשַּׁעַר.
אִמָּא נִסְתָּה לְשַׁכְנֵעַ אֶת גַּיא שֶׁהוּא גָּדוֹל וְאֱמִיץ. הִיא הִבְטִיחָה לוֹ פְּרָסִים וּמַדְבָּקוֹת, אֲבָל גַּיא עֲדַיִן פָּחַד. הַדֶּרֶךְ נִרְאָתָה לוֹ אֲרוּקה וּמַפְחִידָה.
יוֹם אֶחָד, אִמָּא שָׁאַלָה אֶת גַּיא: מַה בְּדִּיוּק מַפְחִיד אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ? גַּיא חָשַׁב קְצָת וְאָמַר: אֲנִי פּוֹחֵד שֶׁאֲנִי לְבַד. זֶה מַרְגִּישׁ בּוֹדֵד.
אִמָּא הֵבִינָה. הִיא הֶצִּיעָה: מָה אִם נִמְצָא חָבֵר שֶׁגָּר קָרוֹב וְיוּכַל לָלֶכֶת אִתָּךְ? בִּיַּחַד הֵם חִפְּשׂוּ וְהִתְבָּרַר שֶׁנוֹעָה מִן־הַכִּתָּה גָּרָה בְּרְחוֹב הַסָּמוּךְ.
הֵם דִּבְּרוּ עִם אִמָּא שֶׁל נוֹעָה, וְהִיא שְׂמֵחָה לַרַּעֲיוֹן. לְמָחֳרָת, גַּי וּנוֹעָה הָלְכוּ בַּיָּחַד. הֵם דִּבְּרוּ עַל שִׁעוּרֵי הַבֹּקֶר וְעַל הַמִּשְׂחָקִים בְּהַפְסָקָה.
הַדֶּרֶךְ עָבְרָה בְּמְהִירוּת. גַּיִּא לֹא הִרְגִּישׁ פַּחַד בְּכֻלָּל, כִּי הוּא לֹא הָיָה לְבַד. הוּא גִּלָּה שֶׁיֵּשׁ הֲבָדָל גָּדוֹל בֵּין לָלֶכֶת לְבַד וּבֵין לָלֶכֶת עִם חָבֵר.
מֵאָז, גַּיא וְנוֹעָה הָפְכוּ לְחֲבֵרִים טוֹבִים. כָּל בֹּקֶר הֵם נִפְגָּשִׁים וּמַגִּיעִים בְּיַחַד לְבֵית הַסֵּפֶר, מְחַיִּכִים וּמְדַבְּרִים. גַּיא לָמַד שֶׁלַּפְעָמִים הַפִּתְרוֹן הַכִּי טוֹב הוּא לֹא לְהִתְגַּבֵּר עַל הַפַּחַד לְבַד, אֶלָּא לִמְצֹא מִישֶׁהוּ שִׁיְּלווה אוֹתָנוּ בַּדֶּרֶךְ.
