היום הראשון בגן

הבוקר, כשאיתן התעורר, הלב שלו פעם קצת יותר מהר, היום, הוא היום הראשון בגן, גן דרור.

בדרך לגן עם אמא ואבא, איתן הסתכל מסביבו, ראה עצים וציפורים ושמיים כחולים. "אני כבר גדול", חשב בליבו, "אבל זה בסדר לפעמים קצת לחשוש."

כשהגיעו לכניסה של הגן, היו שם הרבה צבעים. גן ירק עם עציצים, חצר גדולה עם משחקים, ודלת גדולה שעליה כתוב "גן דרור". איתן עמד ליד הדלת רגע, ואחז בחוזקה ביד של אמא.

אורן הגננת יצאה לקראתם עם חיוך גדול. "שלום איתן! כמה כיף שהגעת!" אמרה בקול רך. איתן הסתכל עליה, ואז הסתכל על אבא ואמא. "אתה תהיה בסדר", לחשו, "נחזור לקחת אותך, כמו תמיד."

איתן נכנס לאט לתוך הגן. היו שם הרבה ילדים, כמה ילדים מוכרים וכמה חדשים. בהתחלה הוא קצת חשש, אבל היה גם סקרן. "איך יהיה לי כאן בגן דרור?" חשב...

איתן התיישב בפינה עם הקוביות. בנה מגדל אחד, ואז עוד אחד. לפתע ראה את אורי, חברו הטוב מפעוטון ליבי, "אפשר לבנות איתך?" אורי שאל. איתן הנהן בראשו. והם בנו ביחד מגדל גבוה מאוד.

אורן הגננת קראה לכולם להתיישב במעגל, היא שרה שיר "בוקר טוב", איתן הקשיב, והשיר שימח אותו, וזה גרם לו לחייך.

אחרי השיר יצאו לחצר. איתן מכיר את החצר, הוא ביקר שם בשנה שעברה, אורי ובארי רצו לארגז החול, בארי קרא לו "איתן, בוא לשחק!"

היום עובר לו בנעימים. לפעמים איתן חושב על הבית, על אמא ואבא. אבל החברים והמשחקים מרגשים אותו וגורמים לו לשכוח מהחששות והגעגועים.

כשאמא ואבא באו לקחת את איתן, הוא רץ אליהם עם ציור שצייר. "תראו מה עשיתי!" הוא אמר בגאוה. אמא ואבא חיבקו אותו חזק. "ידענו שתהיה אלוף."

בלילה, כשהתכסה בשמיכה, איתן חייך לעצמו. הוא קצת חשש מהיום הראשון בגן, אבל הוא עבר אותו בגבורה. ומחר יהיה לו יותר קל, ובעוד כמה ימים, גן דרור ירגיש כמו בית.

פעוטון ליבי תשפ"ו

הם חפרו ביחד, בנו כבישים וגשרים. [שם הילד] צחק כשנועה עשתה מנהרה ארוכה. זה היה כיף. זה היה שונה מהפעוטון, אבל גם טוב.

בזמן האוכל, [שם הילד] ישב ליד עומר. הם אכלו ביחד ודיברו על צעצועים. [שם הגננת] ניגשה ושאלה אם הכול בסדר. [שם הילד] אמר "כן" בקול שקט, והיא חייכה.

בדרך הביתה, [שם הילד] סיפר על עומר ועל נועה ועל המגדל שהם בנו. "מחר אני רוצה לחזור", אמר. "כי זה לוקח זמן, אבל אני כבר מתחיל להכיר."