HE210–12Story preview
הפיל והנמלה
בספארי ברמת גן חי איתן הפיל, גדול כמו אוטובוס קטן וטוב לב כמו עוגת שוקולד. בכל בוקר הוא אהב להשקות את העץ שלו עם החדק, אבל באותו יום הצינור נתקע מתחת לאבן.
איתן משך ומשך, אך האבן לא זזה. פתאום שמע קול דקיק: "אפשר לעזור?" זו הייתה נונה הנמלה, שעמדה על עלה קטן ונופפה במחושיה.
איתן חייך בעדינות. "את? אבל את כל כך קטנה," אמר בלי לצחוק. נונה לא נעלבה, רק אמרה: "לפעמים קטנים רואים דברים שגדולים מפספסים." היא זחלה סביב האבן ומצאה שמתחתיה תקוע ענף יבש.
נונה כרסמה את הקצה הרך שלו, ואיתן דחף בעדינות עם החדק. הופ! האבן התגלגלה, והצינור השתחרר. מים קרילים זרמו על האדמה, ונונה כמעט נסחפה בשלולית קטנה. איתן פרש את החדק כמו גשר, ונונה טיפסה עליו בבטחה עד למקום יבש. תודה, נונה," אמר איתן. "גם את חזקה, רק בדרך אחרת." נונה צחקה: "ואתה ענק, אבל יודע להקשיב." מאותו יום הם נפגשו בכל בוקר ליד העץ. איתן השקה מלמעלה, ונונה בדקה מלמטה, ושניהם ידעו שחברות טובה לא מודדים בגודל.
