שמשון הגיבור וסביבון הקסם

הסופגנייה המדברת והנס של חנוכה

המשימה: כתבו סיפור על שמשון והסביבון הקסום שלו. דמיינו ששמשון מסובב את הסביבון ונלקח למסע בזמן לתקופת החשמונאים. מה הוא חווה? את מי הוא פוגש? איזה הרפתקאות מחכות לו?

הנפילה על העבר

שמשון, ילד סקרן ואמיץ, אהב את חג החנוכה יותר מכל חג אחר. באותו ערב הוא סובב את סביבון העץ האהוב עליו, כשפתאום האור בחדר התחיל לרצד. הסביבון החל לזהור בצבע כחול מסנוור, ושמשון הרגיש כוח בלתי מוכר מרים אותו באוויר. כשהאור כבה, הוא מצא את עצמו עומד ברחוב צר מרוצף אבנים. אנשים לבושים בגדים עתיקים עברו לידו, וריח של לחם טרי ושמן זית מילא את האוויר. "…איפה אני?" לחש.

המפגש הראשון

נער בגילו ניגש אליו וסקר אותו. "מי אתה? מאיפה הבגדים המוזרים האלה?" "שמשון," ענה. "אני… לא יודע איך הגעתי לכאן." הנער חייך. "אני יהודה. ברוך הבא לירושלים. אנחנו בתקופת החשמונאים. עוד מעט נדליק נרות במקדש!" שמשון בלע רוק. תקופת החשמונאים? הוא הבין שהסביבון לקח אותו אחורה בזמן.

הסוד הגדול

יהודה הוביל את שמשון לגומחה מסתורית מאחורי המקדש. "אני אגלה לך משהו," אמר בשקט. "יש לנו פך שמן אחד טהור. האחרון. אם היוונים ימצאו אותו…" הוא שתק. שמשון לא היה צריך הסבר נוסף. הוא הכיר את הסיפור—אבל הפעם הוא חי אותו. "אני יכול לעזור," אמר. יהודה חייך בהקלה. "אני ידעתי שאתה לא כמו כולם."

הפך הטהור

שמשון ויהודה ניצלו את רגעי הקסם ונכנסו למחסן. על מדף עץ ישן ניצב הפך הקטן, סגור היטב. יהודה הרים אותו בידיים רועדות. "זהו זה," לחש. "האוצר החשוב ביותר לכל העם." אבל אז האור מהסביבון דעך. השומר החל לזוז. "לא טוב," אמר שמשון. "צריך לברוח—עכשיו!"

השומר שלא זז

הם הגיעו למחסן קטן שבו הוחבא פך השמן. אך שומר יווני עמד ממש מול הדלת, דרוך וקשוח. "אין דרך לעבור אותו," מלמל יהודה. "ניסיתי כבר." שמשון הוציא את הסביבון. האור הכחול ניעור בתוכו כאילו הוא מזהה סכנה. "אני אנסה משהו," אמר. הוא סובב את הסביבון על הקרקע—ואז הזמן סביבם האט. קולות נחלשו. השומר עמד קפוא, כאילו הפך לפסל.

מרדף בין הסמטאות

השניים רצו במהירות בין סמטאות ירושלים העתיקה. החיילים היוונים הבחינו בהם וצעקו. "אחרי הילדים! הם גנבו משהו!" שמשון ויהודה דהרו בין הדוכנים, קפצו מעל סלים, עברו בין סוחרים מבוהלים. "אל תפיל את הפך!" צעק שמשון. "אני משתדל!" השיב יהודה, מתנשף. אבל החיילים התקרבו.

הנס שבלב

אמא נכנסה עם מגש סופגניות. "שמשון, בוא להדליק נרות." הוא ניגש לחנוכייה, הדליק את הנר הראשון והרגיש רטט עמוק בלב. הוא ידע שמה שקרה שם—בעולם העתיק—שינה את ההווה בדיוק כפי שהיה צריך. הוא הסתכל על הסביבון. לרגע אחד קטן, הוא ראה בו שוב הבהוב של אור כחול. ואז חייך. כי לפעמים… הנס האמיתי קורה כשמסובבים סביבון בתמימות של ילד.

תקווה אחרונה

הם הגיעו לפינה חשוכה ליד חומת המקדש. "שמשון… אנחנו מוקפים," אמר יהודה בקול רועד. שמשון הביט על הסביבון בידו. האור בו היה חלש, כמעט כבוי. "אולי… אולי זה יעבוד שוב." הוא סובב אותו בכל כוחו. אור כחול פרץ ממנו, הרבה יותר חזק מאשר קודם. הרוח סחררה את שניהם, והחיילים נעצרו במקום כאילו הזמן שוב השתתק.

החיילים מתקרבים

לפני שהספיק לשאול עוד, נשמעו צעדים כבדים. קבוצת חיילים יוונים התקרבו, רומחיהם מבריקים. "לא טוב…" אמר יהודה במהירות. "בוא אחריי!" השניים הסתתרו מאחורי קיר אבן גבוה. "מה הם רוצים?" שאל שמשון בלחש. "הם מחפשים נער שגנב מהם משהו," אמר יהודה. "אבל זו רק תירוץ. הם מפחדים מאיתנו." שמשון הצמיד את הסביבון לכיסו—משהו בו אמר לו שלא במקרה הוא פה.

חזרה הביתה

שמשון הרגיש שהאור בולע אותו. "לא!" קרא יהודה. "שמשון, אל תלך—אנחנו צריכים אותך!" "שמרו על הפך!" הצליח שמשון לצעוק לפני שהכול התערפל. כשפקח את עיניו—עמד שוב בסלון ביתו. הסביבון שכב לידו, שקט ורגיל. "אבל זה היה אמיתי…" לחש לעצמו.