תאכל קצת

תאכל קצת

ביום שלישי בבוקר עילאי נכנס לכיתה עם קופסת קרטון גדולה. היום היה יום הבנייה, וכל ילד היה צריך להכין משהו שמצליח לזוז. עילאי רצה לבנות מכונית מקרטון, פקקים וגומיות. אבל כשהגלגל הראשון נפל, הוא לחש, “אני לא יכול.”

נועה, שישבה לידו, חייכה ואמרה, “אולי אתה לא יכול הכול בבת אחת. אבל אתה יכול צעד אחד.” היא נתנה לו פקק כחול ואמרה, “נתחיל בגלגל אחד.”

עילאי נשם עמוק וחיבר את הפקק שוב. הפעם הוא החזיק. אחר כך הוא חיבר עוד פקק, ועוד אחד, עד שלמכונית היו ארבעה גלגלים מצחיקים. כשהוא משך בגומייה, המכונית קפצה, הסתובבה ונעצרה ליד התיק שלו. עילאי צחק כל כך, שגם נועה צחקה.

בהפסקה הוא ניסה שוב על הרצפה במסדרון. המכונית נסעה ישר, עברה ליד העציץ, ונעצרה בדיוק מול הדלת. עילאי הרים אותה בזהירות ואמר, “אני לא תמיד יודע איך. אבל אני תמיד יכול לנסות.”