שחר ואיתמר

שחר ואיתמר

איתמר התעורר בבוקר של יום ראשון עם פרפרים בבטן. היום הראשון בבית הספר החדש תמיד מרגש, והוא לא הכיר שם אף אחד.

הוא הלך לבד בשביל המוכר, עובר ליד הגן עם המגלשה האדומה והנדנדות. לפתע, שמע קול מאחוריו: "היי! אתה גם הולך לבית ספר בן גוריון?"

איתמר הסתובב וראה ילדה עם חיוך רחב. "כן," הוא ענה בביישנות. "אני איתמר, עברתי לכאן רק לפני שבוע."

"אני שחר, גרה ברחוב הבא," היא אמרה בהתלהבות. "גם אני חדשה בכיתה ד'. בואו נלך ביחד!"

הם התחילו ללכת זה לצד זה, ושחר סיפרה על הכיתה המגניבה ועל המורה לחינוך גופני שמארגן תחרויות כיפיות. איתמר הרגיש שהפרפרים בבטן מתחילים להיעלם.

בדרך, הם גילו שלשניהם יש אותו ספר אהוב – "הארי פוטר והאבן החכמים". "לא ייאמן!" קראה שחר. "אף אחד בכיתה הקודמת שלי לא אהב לקרוא כמוני."

כשהגיעו לבית הספר, שחר הובילה את איתמר לכיתה. המורה, גברת כהן, חייכה אליהם והושיבה אותם זה ליד זה.

בהפסקה הראשונה, הם שיחקו ביחד בכדורגל. איתמר היה שוער מצוין ושחר כבשה שני שערים. כל הילדים במגרש רצו לשחק איתם.

בסוף היום, כשהם הלכו הביתה, שחר אמרה: "תדע מה? אני חושבת שנהיה חברים הכי טובים." איתמר חייך חיוך רחב. "גם אני חושב ככה!"

מאותו יום, הם הלכו ביחד לבית הספר כל בוקר. הם שיתפו כריכים, למדו ביחד למבחנים, וצחקו על אותן בדיחות.

לפעמים דברים קטנים משנים הכול. הליכה אחת לבית הספר הפכה את איתמר ושחר מזרים לחברים הכי טובים בעולם.