שופי והילדים

שופי והילדים

שׁוֹפִי הַמְּכַשֵּׁפָה הַחֲמוּדָה הָלְכָה בִּרְחוֹب דִּיזֶנְגוֹף בְּתֵל אָבִיב. הַבְּגָדִים הַסְּגֻלִּים וְהַכְּתֻמִּים שֶׁלָּהּ נָצְצוּ בַּשֶּׁמֶשׁ. כּוֹבַע הַמְּכַשֵּׁפָה הַסָּגֹל שֶׁלָּהּ הָיָה מְיֻחָד וְיָפֶה.

נוֹעַם וְתָמָר שִׂחֲקוּ בַּגַּן הַצִּבּוּרִי וְרָאוּ אֶת שׁוֹפִי. "וָאוּ, תִּרְאוּ מְכַשֵּׁפָה אֲמִתִּית!" קָרָא נוֹעַם בְּהִתְרַגְּשׁוּת. הֵם רָצוּ אַחֲרֶיהָ בְּסַקְרָנוּת.

שׁוֹפִי חִיְּכָה אֲלֵיהֶם וְהוֹצִיאָה מִן הַכִּיס שֶׁלָּהּ קְסָמִים צְבָעוֹנִיִּים. הִיא הִקְפִּיצָה אוֹתָם בָּאֲוִיר וְהֵם הָפְכוּ לְבּוּעוֹת סָבוֹן נוֹצְצוֹת. הַיְּלָדִים צָחֲקוּ וְטִפְּחוּ בְּכַפַּיִם.

אוֹרִי רָאָה מֵרָחוֹק וְגַם הוּא רָץ לְהִצְטָרֵף. "אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלָּךְ!" הוּא אָמַר לְשׁוֹפִי. עוֹד יְלָדִים רָאוּ וּבָאוּ לָרְחוֹב.

כָּל הַיְּלָדִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שׁוֹפִי בְּשִׂמְחָה. הִיא סִפְּרָה לָהֶם סִפּוּרִים עַל מַעֲשֵׂי קֶסֶם וְעַל הַבַּיְתָה הַקְּטַן שֶׁלָּהּ. הַכֹּל צָחֲקוּ וְשָׂמְחוּ יַחַד.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לְגַן מֵאִיר, שׁוֹפִי הִפְתִּיעָה אוֹתָם. הִיא הֵנִיפָה אֶת הַשַּׁרְבִיט הַקָּטָן שֶׁלָּהּ וְיָצְרָה קֶשֶׁת בְּעָנָן. "אַתֶּם כֻּלְּכֶם הַחֲבֵרִים הַכִּי טוֹבִים שֶׁלִּי!" הִיא אָמְרָה בְּאַהֲבָה.

מֵאוֹתוֹ יוֹם, כָּל בֹּקֶר בְּתֵל אָבִיב, שׁוֹפִי וְהַיְּלָדִים נִפְגָּשִׁים בַּגַּן. הֵם מְשַׂחֲקִים, לוֹמְדִים קְסָמִים קְטַנִּים, וְנֶהֱנִים יַחַד. שׁוֹפִי מָצְאָה חֲבֵרִים אֲמִתִּיִּים, וְהַיְּלָדִים מָצְאוּ חֲבֵרָה מְיֻחֶדֶת.