קיטו בפארק

קיטו בפארק

קיטו הלכה לבית הספר בבוקר שמשי. התיק שלה היה מלא במחברות וקלמר צבעוני, והיא דילגה בשמחה על המדרכה.

לפתע, ליד הפארק, עצר אותה ילד בשם עומר. "קיטו, בואי נשחק כדורגל בפארק!" הוא קרא בהתלהבות. "יש לנו עוד המון זמן לפני הצלצול."

קיטו הסתכלה על השעון ופתאום חשבה שאולי יש לה רק כמה דקות. "טוב, רק משחק אחד קצר," היא אמרה בחיוך שובב. הם רצו אל הפארק והתחילו לבעוט בכדור.

המורה התקשרה לאבא של קיטו. כשקיטו חזרה הביתה, אבא שלה היה ממש כועס. "קיטו, את לא יכולה פשוט ללכת לשחק כשאת אמורה להיות בבית הספר!" הוא אמר בקול רציני. קיטו הרגישה רע מאוד. "סליחה אבא, לא שמתי לב לזמן," היא לחשה בעיניים עצובות. היא הבינה שלמרות שזה היה כיף, היא לא התנהגה נכון. אבא התיישב לידה והסביר בעדינות: "אני יודע שהיה כיף, אבל חינוך חשוב יותר." קיטו הבטיחה שבפעם הבאה תגיע ישר לבית הספר, ורק אחרי זה תשחק בפארק.