ENStory preview
קופסת הזכרונות של סבא איציק וסבתא הילה
יום אחד הגעתי לבית של סבא וסבתא ברחוב מרדכי ברמת השרון. עליתי לקומה הרביעית והתקבלתי אצלם בחיוכים גדולים וחיבוק! כבר שנכנסתי קיבלתי קציצה חמה של סבתא הילה.
בדרך לחדר המחשב ראיתי מהחדר של סבתא וסבא אור גדול. נכנסתי לאט לאט, בשקט בלי שידעו, וראיתי שנמצאת שם קופסה ישנה מעץ כהה. עליה כיתוב בכתב יד: "זכרונות! לגעת בזהירות."
ברגע שהרמתי את המכסה, העולם סביבי החל להסתובב! מה זה? אני נוחת בתוך בניין גדול - בנק הפועלים. אני רואה את סבא איציק צעיר, עם חולצה מגוהצת. הוא מקשיב לאנשים בחיוך ואכפתיות מכל הלב.
הופס! קפצתי למקום אחר - דירה קטנה ונעימה. זו סבתא הילה היפה, יושבת מול אישה ומקשיבה לה בחמלה. כל חייה עבדה בלהעניק עזרה למשפחות, אבל משפחתה תמיד הייתה לפני הכל.
ואז אני רואה שלוש בנות קטנות - שרון, דנה ומיה! הן רצות בבית, צוחקות ומשחקות. זה מפעל החיים של סבא וסבתא והגאווה הגדולה שלהם. ואני מבין - מהן כולנו הגענו לעולם!
אני רואה את סבא איציק במגרש טניס, רץ ומחייך, מלמד נכדים לשחק. אחר כך הוא מוציא כרטיסי גירוד מהכיס וכל המשפחה מתאספת במתח - מי יזכה הפעם?
ואת סבתא הילה אני רואה באולם תיאטרון עם חברות, ובקניון עם הנכדות. היא תמיד מקשיבה, מייעצת ומפנקת. התרבות והמשפחה - שניהם בליבה.
סבא וסבתא טיילו כמעט בכל העולם - יד ביד. ראו מקומות מדהימים, אכלו מאכלים מוזרים, אבל הכי אהבו לחזור למשפחה ברמת השרון!
אויש! כבר נגמר? אני עומד שוב ליד הקופסה. הקופסה הזאת לא שמרה דברים - היא שמרה זכרונות ורגעים שמחים. ואני, שמחזיק את הספר הזה, פשוט חלק מהסיפור הגדול של המשפחה השמחה והאוהבת.
