צמרמורת

צמרמורת

רומי וזואי טיילו ברחוב הראשי של השכונה שלהם. השמש זרחה והם חיפשו הרפתקה מרגשת.

פתאום, הם הבחינו באישה מסתורית שעמדה ליד עץ עתיק. היא לבשה גלימה סגולה עם כוכבים זהובים והשיער שלה היה כסוף.

מי זאת? לחש רומי לזואי. בואי נתקרב בשקט, ענתה זואי בהתרגשות.

האישה הסתובבה אליהם וחייכה חיוך חם. שלום, ילדים. אני הלל, מכשפה עתיקה שחיה כאן מזה מאות שנים.

רומי וזואי לא האמינו למשמע אזניהם! הם מיד הוציאו את הספרים שלהם על קסמים ומכשפות. החלו לחפש בדפים במהירות.

מצאתי! קרא רומי בהתרגשות. כתוב פה על הלל המכשפה! זואי הצטרפה אליו וקראה בקול.

בספר היה כתוב שהלל היא המכשפה הכי חזקה בעולם. אבל היא לא מסוכנת כלל - היא טובת לב ועוזרת לאנשים!

הספר שלכם טועה קצת, אמרה הלל בחיוך. פעם הייתי המכשפה החזקה ביותר, אבל מעולם לא הייתי מסוכנת.

היא הסבירה להם שהיא משתמשת בקסמים שלה כדי לעזור לילדים ולמבוגרים. היא מרפאה חולים, מצמיחה פרחים ומביאה שמחה.

רומי וזואי שמחו לגלות את האמת. הם ביקשו מהלל ללמד אותם כמה קסמים קטנים וטובים.

הלל הסכימה בשמחה. היא לימדה אותם איך להצמיח פרח קטן ואיך לגרום לפרפר להופיע באוויר.

תודה, הלל! אמרו השניים ביחד. זה היה הכי מיוחד שקרה לנו אי פעם!

מאותו יום, רומי וזואי ביקרו את הלל כל שבוע. היא סיפרה להם סיפורים מרתקים ולימדה אותם שקסם אמיתי הוא לעזור לאחרים.

הם למדו שלא תמיד מה שכתוב בספרים הוא נכון לגמרי. לפעמים צריך לפגוש מישהו באמת כדי לדעת מי הוא באמת.