HE215–17Story preview
צידות השדים של הכיפופ
רומי עברה לתל אביב בתחילת שנת הלימודים והרגישה לבד בבית הספר החדש. כל הפנים היו זרים, כל השיחות היו על דברים שהיא לא הכירה, והיא ישבה לבד בהפסקות.
יום אחד, במהלך שיעור אמנות, רומי הבחינה בילדה עם שיער סגול מדהים שישבה ליד חלון וציירה. מירה, כך קראו לה, צייר את נוף העיר בצבעים מופשטים ומרהיבים. רומי התקרבה בסקרנות והתפעלה מהציור.
בהפסקה הבאה, מירה הזמינה את רומי לשבת איתה ועם חבר שלה, זאי. זאי היה בחור חכם ומצחיק שאהב טכנולוגיה ותכנות. הוא סיפר בהתלהבות על המשחק שהוא מפתח, ורומי הקשיבה מוקסמת.
בימים הבאים, השלושה התחילו לבלות ביחד בכל הפסקה. הם אכלו ביחד בקפיטריה, הכינו יחד שיעורי בית בספרייה, ודיברו על חלומות ושאיפות.
עבר חודש, ורומי כבר לא הרגישה כמו החדשה. היא הרגישה שמצאה את מקומה, שיש לה חברים אמיתיים שמבינים אותה.
יום אחד, במהלך טיול כיתה לירושלים, השלושה התרחקו מהקבוצה וישבו על חומה עתיקה. "אני כל כך שמחה שפגשתי אתכם," אמרה רומי. "גם אני," אמר זאי. מירה חייכה והוסיפה, "חברות זה לא על הזמן שאתה מכיר מישהו, אלא על הקשר שנוצר."
