HE27–9Story preview
סתום הצב 2
סָתוּם הַצָּב גָּר בְּיַעַר הַיָּפֶה שֶׁבְּצָפוֹן הָאָרֶץ. הוּא תָּמִיד רָצָה לִהְיוֹת כְּמוֹ כָּל הַחַיּוֹת הָאֲחֵרוֹת בַּיַּעַר. אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁהוּא נִסָּה, קָרוּ דְּבָרִים מוּזָרִים.
יוֹם אֶחָד, סָתוּם רָאָה אֶת אַרְנֶבֶת קוֹפֶצֶת מְהֵר. הוּא נִסָּה לָקוּפֵץ כְּמוֹתָהּ, אֲבָל נָפַל עַל הַגַּב שֶׁלּוֹ וְהִסְתּוֹבֵב כְּמוֹ סְבִיבוֹן. כָּל הַחַיּוֹת צָחֲקוּ וְסָתוּם הִרְגִּישׁ עָצוּב מְאוֹד.
אַחַר כָּךְ הוּא רָאָה אֶת עוֹפֶר הַסְּנַאי מְטַפֵּס מְהֵר עַל עֵץ. סָתוּם נִסָּה לְטַפֵּס, אֲבָל הַשְּׁרִיר שֶׁלּוֹ הָיָה כָּבֵד מִדַּי. הוּא גָּלַשׁ לְמַטָּה וְנָחַת בְּתוֹךְ שִׁיחַ קוֹצָנִי, וְשׁוּב כֻּלָּם צָחֲקוּ.
סָתוּם הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא לֹא מְתַאֲמִים לְשׁוּם דָּבָר. הוּא הָלַךְ לְבֵית שֶׁל חָכְמָה הַיַּנְשׁוּף וְסִפֵּר לָהּ עַל הַבְּעָיָה שֶׁלּוֹ. חָכְמָה חִיְּכָה וְאָמְרָה: "סָתוּם, אַתָּה לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם. אַתָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת עַצְמְךָ!"
בַּיּוֹם שֶׁאַחֲרֵי כֵן הִתְחִיל לִרְדֵת גֶּשֶׁם חָזָק בַּיַּעַר. כָּל הַחַיּוֹת הִתְרַטְּבוּ וְחִפְּשׂוּ מָקוֹם לְהִתְחַבֵּא. אֲבָל סָתוּם, עִם הַשְּׁרִיר הַחָזָק שֶׁלּוֹ, הִצִּיעַ לְכֻלָּם מָחְסֶה!
כָּל הַחַיּוֹת נִכְנְסוּ מִתַּחַת לַשְּׁרִיר שֶׁל סָתוּם וְנִשְׁאֲרוּ יְבֵשׁוֹת. הֵם הוֹדוּ לוֹ וְאָמְרוּ שֶׁהוּא הַכִּי מְיוּחָד בַּיַּעַר. סָתוּם לָמַד שֶׁלִּהְיוֹת שׁוֹנֶה זֶה לֹא רַע – זֶה נִפְלָא!
מֵאוֹתוֹ יוֹם, סָתוּם לֹא נִסָּה יוֹתֵר לִהְיוֹת כְּמוֹ אֲחֵרִים. הוּא הָיָה גֵּאֶה לִהְיוֹת סָתוּם הַצָּב, הַיָּחִיד וְהַמְיוּחָד!
הסוף
