ספר של הצ׳אט

בוקר אחד בבית, אלה קמה ורצתה לשחק בכדור האדום שלה. היא חיפשה ליד הספה… ואין כדור!

איפה הוא יכול להיות? שאלה אלה בקול קטן. היא הרגישה קצת עצובה, אבל החליטה להיות בלשית אמיצה.

אלה קראה לאמא מיכל ולבן דוד שלה דוד. בואו נעזור לחפש! אמר דוד, וקיבל פנס קטן.

הם בדקו מתחת לשולחן האוכל ובין הכריות. אלה הרימה כרית גדולה, ופתאום מצאה שם גרב מצחיקה—אבל לא כדור.

אולי הכדור התגלגל למקום סודי, אמרה אמא מיכל. אלה עקבה אחרי קו קטן של פירורי עוגייה על הרצפה, כמו מפה.

בדרך היא פגשה את החתול של הבית, רוני, שהתמתח ופיהק. רוני, ראית את הכדור? לחשה אלה, ורוני מצמץ כאילו אומר: אולי.

אלה פתחה לאט את דלת החדר שלה. מתחת למיטה היה חושך קטן, והיא כרעה ברך והצitza פנימה.

מצאתי! קראה אלה בשמחה. הכדור האדום התחבא ליד קופסת משחקים, כאילו שיחק מחבואים.

דוד מחא כפיים ואמא מיכל חיבקה את אלה. בפעם הבאה, אמרה אלה, אני שומרת אותו בסל מיוחד!