סבתא בכיתה

בְּבֵית־סֵפֶר עֲרָבִי בָּעִיר, כִּתָּה ה׳ הָיְתָה רוֹעֶשֶׁת וּסְקַרְנִית. דָּוִד, מִיכַל, עֹמֶר וְעַדִּי יָשְׁבוּ מוּל הַלּוּחַ וְחִכּוּ לַשִּׁיעוּר.

פִּתְאוֹם נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וְנִכְנְסָה קְשִׁישָׁה עִם מַקֵּל וְעֵינַיִם מְחַיְּכוֹת. הַמּוֹרָה אָמְרָה: "זֹאת סַבְתָּא סַמִירָה, הִיא בָּאָה לְסַפֵּר לָנוּ חָכְמַת־חַיִּים."

גַּל לָחַשׁ: "מָה הִיא תְּלַמֵּד אוֹתָנוּ?" סַבְתָּא סַמִירָה שָׁמְעָה וְאָמְרָה בְּרַכּוּת: "תַּחֲכָמָה רַבָּה מַתְחִילָה מִשְּׁאֵלָה קְטַנָּה. תִּשְׁאֲלוּ, וַאֲנִי אֶעֱנֶה."

רוֹנִי הֵרִים יָד: "מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁמִּתְעַצְבְּנִים?" סַבְתָּא אָמְרָה: "קוֹדֵם נוֹשְׁמִים שָׁלוֹשׁ נְשִׁימוֹת עֲמֻקּוֹת, וְרַק אָז מְדַבְּרִים. כַּכָּה הַלֵּב נִרְגָּע וְהַמִּלִּים יוֹצְאוֹת יָפוֹת."

מִיקָה שָׁאֲלָה: "וְאִם אֲנִי טוֹעָה בְּמַבְחָן?" סַבְתָּא חִיְּכָה: "טָעוּת הִיא מוֹרָה קְטַנָּה בַּדֶּרֶךְ. מִסַּמְּנִים מַה לֹא הִבַּנְתְּ, וְחוֹזְרִים לִלְמֹד בְּסַבְלָנוּת."

עֹמֶר שָׁאֲלָה: "אֵיךְ נִהְיֶה חֲבֵרִים טוֹבִים?" סַבְתָּא עָנְתָה: "מַקְשִׁיבִים עַד הַסּוֹף, לֹא קוֹטְעִים, וּמְחַפְּשִׂים דְּבָר אֶחָד טוֹב לְהַגִּיד כָּל יוֹם."

בַּסּוֹף הַשִּׁעוּר, הַכִּתָּה הָיְתָה שְׁקֵטָה כְּמוֹ סֵפֶר פָּתוּחַ. דָּוִד אָמַר: "לָמַדְנוּ שֶׁחָכְמָה הִיא לֹא רַק בַּסְּפָרִים, אֶלָּא גַּם בַּחַיִּים."

סַבְתָּא סַמִירָה קָמָה לָלֶכֶת וְאָמְרָה: "מָחָר תָּבוֹאוּ עִם שְׁאֵלָה חֲדָשָׁה. כָּל יוֹם לוֹמְדִים דָּבָר קָטָן—וְהוּא נַעֲשֶׂה גָּדוֹל בַּלֵּב."