נגטאו יוצא להרפתקאה

נגטאו יוצא להרפתקאה

ים סוער הקיף את אי השודדים כשנגאטו, ענק עדין וטוב לב, נסחף אל החוף על חתיכת ספינה שבורה. הוא פקח עיניים וראה חול מוזהב, עצי דקל גבוהים ודגל שחור עם גולגולת מתנופף מעל.

מעל הצוק התקרבו שלושה ילדים: מיקה, גל ועדי, יתומי‑ים שגדלו עם שודדי האי. "ענק!" צעק גל, אבל מיקה עצרה אותו. "הוא נראה יותר מפוחד מאיתנו."

נגאטו התיישב בזהירות כדי לא לרעוד את האדמה. "אני לא אשכנע לכם, אני רק מחפש דרך הביתה," אמר בקול עמוק אך רך. עדי שאלה בחשדנות: "איך ענק מגיע לאי שודדים?"

נגאטו סיפר שספינתו הותקפה בסערה והוא נסחף לבד לים. מיקה ראתה קרע גדול ברגלו וקפצה להביא תחבושות ישנות מאוניית שודדים נטושה. גל מצא קוקוסים ומים מתוקים לנגאטו הענק.

בלילה חזרו שודדי הים הנוקשים, ובראשם הקפטן רוני הזועף. כשראה את נגאטו, הוא הרים חרב וצעק: "זה האוצר הכי גדול שראיתי! נמכור אותו לנמל הרחוק!" הילדים החליפו מבטים מודאגים.

הוא לא אוצר," מחתה מיקה, "הוא חבר שלנו!" אבל הקפטן לא הקשיב. נגאטו לחש לילדים: "אל תסתבכו בגללי" – אך העיניים שלו התחננו לעזרה.

בחשכת הלילה עלו הילדים בסתר לספינת הקפטן וחיפשו מפה ישנה. גל מצא מסלול נסתר אל מפרץ הבריחה, מקום שבו המים עמוקים מספיק גם לענק. "אם נשחרר את העוגן, הספינה תיסחף לשם לבד," לחש עדי.

עם עלות השחר חתכו הילדים את החבלים, והספינה החלה לנוע חרש. נגאטו משך בעדינות את העוגן כאילו היה חוט דק ונאנח בהקלה. הקפטן רוני התעורר מאוחר מדי וראה רק קצף לבן באופק.

במפרץ השקט בנו נגאטו והילדים רפסודה ענקית מעצים וסירות שבורות. "כשאמצא את הבית שלי, אחזור לבקר אתכם," הבטיח נגאטו וחייך. מיקה הניפה דגל חדש: לא גולגולת – אלא לב קטן על רקע כחול.

כשהרוח מילאה את המפרש, קראו הילדים: "להתראות, ענק!" נגאטו נופף בידו הגדולה כמו מפרש נוסף, והים נרגע סביבם. אי השודדים כבר לא היה רק מקום מפחיד, אלא אי שבו ילדים וענק למדו ששום לב טוב אינו שבוי.