HE239–11Story preview
משה על הר סיני
משה עמד למרגלות ההר הגבוה, והביט למעלה אל הפסגה המכוסה בעננים. הקול קרא לו לעלות, והוא ידע שמשימה חשובה מחכה לו שם. העם המתין למטה, מלא ציפייה ופחד.
אהרון ניגש אל אחיו ולחש: "תהיה זהיר, משה. העם צריך אותך." משה חייך אליו בעדינות והחל לטפס במעלה ההר, עם מטהו בידו. יהושע התבונן מלמטה, שומר על העם.
העלייה הייתה קשה וארוכה. הרוח שרקה בין הסלעים, והשמש קופחת לחמה. אבל משה לא נרתע - הוא המשיך לטפס, צעד אחר צעד, בדרכו אל הפסגה.
כשהגיע לפסגה, ענני כבוד עטפו את ההר. משה נכנס אל תוך הענן, והעם למטה ראה רק ברקים ושמע רעמים. הם חיכו בדאגה, מתפללים לשלומו.
ארבעים יום וארבעים לילה נשאר משה על ההר. העם למטה התחיל להתעצבן ולהטיל ספק. "למה הוא איחר כל כך?" שאלו זה את זה. אהרון ניסה להרגיע אותם, אבל זה היה קשה.
לבסוף, משה ירד מההר כשהוא נושא שני לוחות אבן. פניו קרנו באור מיוחד מהמפגש הרוחני. הוא הביא איתו עשרת הדיברות - כללים חשובים לחיי העם.
כשמשה ראה שהעם בנה עגל זהב במקום לחכות לו בסבלנות, ליבו נשבר. הוא הרים את הלוחות וניפץ אותם על הקרקע בכעס. העם הבין את הטעות הנוראה שעשה.
משה עלה שוב להר, כדי לקבל לוחות חדשים. הפעם העם חיכה בסבלנות ובאמונה. כשחזר, הביא איתו לא רק את הלוחות, אלא גם תקווה מחודשת לעם שלו.
