HE47–9Story preview
מלך האריות
פעם אחת, בהרי ישראל היפים, חי ילד אמיץ בשם דוד. דיוויד אהב לחקור את העצים הגבוהים ולהקשיב לציפורים שרות. בוקר שטוף שמש אחד, הוא החליט לצאת להרפתקה כדי למצוא את הפלאים הנסתרים שההרים מציעים.
עם התיק האמין שלו מלא חטיפים ובקבוק מים, דיוויד יצא לדרך, מנופף לשלום לאמא ואבא שלו. כשהלך, שם לב לעצים הלוחשים סודות לרוח, והרגיש את האדמה הרכה מתחת לרגליו. פתאום שמע רעש מוזר מהשיחים.
דיוויד היה סקרן אבל גם קצת מפוחד. הוא אסף את האומץ והביט לתוך השיחים. להפתעתו, הוא ראה אריה! אבל זה לא היה אריה רגיל; זה היה אריה זהוב ידידותי בשם ליאור. ליאור נפרד מהגאווה שלו וחיפש חבר.
דוד היה קצת מפוחד בהתחלה, אבל עיניו הטובות של ליאור גרמו לו להרגיש בטוח. הוא זכר שהוריו לימדו אותו שגם חיות יכולות להיות חברות. 'שלום, ליאור,' אמר דוד. 'אתה רוצה להצטרף אליי להרפתקה שלי?'
ליאור שאג בשקט בהסכמה, וביחד הם חקרו את ההר. הם מצאו מערה סודית עם אבנים נוצצות שנצצו כמו כוכבים. בתוך המערה, הם גילו ציורים עתיקים על הקירות שסיפרו סיפורים מתקופות עתיקות.
דוד קרא את הציורים בקול לליאור, וסיפר סיפורים על לוחמים אמיצים ויצורים קסומים. ליאור הקשיב בריכוז, רעמתו הזהובה זוהרת באור העמום. פתאום, הם שמעו רעש מחוץ למערה. הם מיהרו החוצה וראו סערה ענקית מתקרבת.
הרוח יללה, והעצים ניערו את ענפיהם כאזהרה. דיוויד זכר את הדרך לבטחון, אך היא נחסמה על ידי עץ שנפל. 'אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת,' אמר דיוויד, חושב במהירות.
עם ליאור לצידו, דוד הבחין בשביל צר שמוביל דרך היער. היא הייתה מכוסה בשיחים קוצניים ופניות מתוחכמות, אבל בעבודת צוות הם התקדמו, מעודדים זה את זה בכל צעד.
בקרוב, הם הגיעו לקרחת יער שבה הסערה לא יכלה להגיע אליהם. הם חיכו עד שהשמיים התבהרו והשמש זרחה שוב. 'תודה שאתה חבר אמיץ שלי, ליאור,' אמר דוד.
ליאור הנהן, יודע שהחברות שלהם מיוחדת. כשחזרו הביתה, ליאור הבטיח לבקר את דוד שוב להרפתקאות נוספות. מאותו יום למד דיוויד שלפעמים ההרפתקאות הטובות ביותר משותפות עם חברים.
