HE215–17Story preview
מישפחת המלוחהשל סין
בארמון היפה בלב ירושלים גרה המלכה זוי עם בתה הנסיכה מאי. מאי הייתה ילדה עליזה בת תשע, עם שיער גלי חום וחיוך שהאיר את כל הארמון.
בוקר אחד, זוי הציעה למאי: "את יודעת מה? היום לא נהיה מלכה ונסיכה. היום נהיה פשוט אמא ובת!"
מאי קפצה משמחה. "באמת אמא? בלי שיעורים על נימוסים ומנהגי חצר?"
הן החליפו את שמלות המלוכה שלהן לבגדים נוחים ופשוטים. זוי קשרה את שערה לצמה רגילה, ומאי הניחה את הכתר הקטן שלה בארון.
הן יצאו לגינה של הארמון ושיחקו במחבואים בין העצים. המלכה זוי התחבאה מאחורי עץ זית גדול, ומאי חיפשה אותה בין השיחים הפורחים.
"מצאתי אותך!" צחקה מאי, וזוי התרוממה מהקרקע עם עלים בשיער. שתיהן התגלגלו מצחוק.
אחר כך הן הכינו ביחד עוגיות בצורת כתרים במטבח הארמון. המטבח התמלא בריח של וניל וקינמון. הטבח המלכותי הביט בהן בחיוך ולא אמר מילה.
כשהשמש התחילה לשקוע, מאי וזוי ישבו על הדשא וסיפרו זו לזו בדיחות. "את יודעת, אמא," אמרה מאי בעיניים נוצצות, "זה היה היום הכי יפה!"
זוי חיבקה את בתה. "גם בלי כתר ושמלות יפות, את תמיד תהיי הנסיכה שלי," לחשה.
וכך, במשפחת המלוכה, למדו שהרגעים הכי מיוחדים הם אלה שמבלים פשוט ביחד, עם אהבה וצחוק.







