מונטנגרו: מסע מההרים השחורים לעצמאות

מונטנגרו: מסע מההרים השחורים לעצמאות

בין ההרים הגבוהים של חצי האי הבלקן, בארץ שהשמש מאירה על פסגות סלעיות ועל מפרץ קוטור המרהיב, שוכנת מונטנגרו – "ההרים השחורים". המדינה הקטנה הזאת, שגודלה כמחצית משטחה של ישראל, חוותה מאות שנים של מאבקים על זהות ועצמאות.

במשך מאות שנים, לוחמי מונטנגרו התפרסמו בכל אירופה כאנשים אמיצים שהגנו על חירותם מפני האימפריה העות'מאנית. המלך ניקולה הראשון, ששלט במדינה בין השנים 1860-1918, הצליח להוביל את עמו לעצמאות מלאה ב-1878, והפך למנהיג נערץ שייצג את הגאווה המונטנגרית.

אחרי מלחמת העולם הראשונה, הכול השתנה. מונטנגרו איבדה את עצמאותה והפכה לחלק מממלכה חדשה שנקראה "ממלכת היוגוסלבים" – איחוד של עמים דרום-סלאביים רבים.

אחרי מלחמת העולם השנייה, יוסיפ ברוז טיטו הקים את "יוגוסלביה הסוציאליסטית" והפך למנהיג החזק שלה. תחת שלטונו, מונטנגרו הייתה אחת משש הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה, לצד סרביה, קרואטיה, סלובניה, בוסניה והרצגובינה ומקדוניה.

בשנות התשעים, יוגוסלביה החלה להתפרק בצורה דרמטית ואלימה. סלובניה וקרואטיה הכריזו על עצמאות, ואחריהן מקדוניה ובוסניה והרצגובינה. מלחמות נוראות פרצו, במיוחד בבוסניה, שם נהרגו מאות אלפי אנשים במה שנקרא "מלחמות יוגוסלביה".

מונטנגרו, בניגוד לרפובליקות האחרות, החליטה להישאר מאוחדת עם סרביה ויצרו יחד "יוגוסלביה החדשה". אבל גם הקשר הזה לא החזיק לנצח. המונטנגרים רצו להחליט בעצמם על עתידם, ולא להיות כל הזמן בצל סרביה הגדולה יותר.

במאי 2006, התקיים משאל עם היסטורי. תושבי מונטנגרו נשאלו שאלה פשוטה אך גורלית: "האם אתם רוצים עצמאות?" כאשר התוצאות התפרסמו, התברר שמעט יותר מ-55% הצביעו בעד הפרידה מסרביה.

מילו ג'וקאנוביץ', שהיה ראש הממשלה דאז, הוביל את המדינה בתקופה המרגשת הזו. ב-3 ביוני 2006, הפרלמנט של מונטנגרו הכריז רשמית על עצמאות, והמדינה הקטנה הפכה לחברה ה-192 באו"ם.

כיום, מונטנגרו היא מדינה עצמאית וגאה עם כ-620,000 תושבים. העיר פודגוריצה משמשת בירתה, והכלכלה מבוססת על תיירות – מיליוני תיירים מגיעים מדי שנה ליהנות מהחופים המרהיבים, מההרים המושלגים ומהערים ההיסטוריות.